מן העיתונות

האתר ימלא תפקיד ייחודי - הוא יאפשר לאמנים לשלוח את הסינגל שלהם לעשרות אנשי תקשורת ומוסיקה בלחיצת כפתור.

11/20/2009

אחרי שאמנים כמו לילי אלן הבריטית ויוני בלוך הישראלי פרצו לתודעה באמצעות רשתות חברתיות מקוונות, ואחרי שהאולפן הביתי הוביל לאשליה שכל אחד שקונה ציוד מינימליסטי יכול להיהפך לאליל הרוק הבא, עדיין המכשול הגדול ביותר שעומד לפני מוסיקאי צעיר הוא הפקת סינגל ראשון והפצתו.

"פטיפון", אתר אינטרנט ישראלי שעומד לעלות בקרוב, ינסה להקל את דרכם של היוצרים. האתר ימלא תפקיד ייחודי - הוא יאפשר לאמנים לשלוח את הסינגל שלהם לעשרות אנשי תקשורת ומוסיקה בלחיצת כפתור. בלי להדפיס, בלי לצרוב, בלי לשלוח בדואר. "פטיפון" יגבה כרבע מהמחיר שמשלם כיום האמן על הדפסתם והפצתם של כ-300 סינגלים.

מחברת פטיפון לא נמסרה תגובה עד סגירת הגיליון.

שלושה מסלולים להצלחה

העלויות של סינגל יחיד מרקיעות שחקים (ראו גרף), ואף שהוצאת שלושה סינגלים או יותר, כפי שנהוג לעשות, מורידה את המחיר, הסכומים עדיין מגיעים לאלפי שקלים. הפערים הכספיים בין הפקה פשוטה למורכבת גדולים עוד יותר. "רוב מי שמוציא סינגל 'מתקמבן' על 80% מהדברים. תמיד יש איזה חבר צלם או ידידה גרפיקאית. לרוב האמנים אין כסף לשלם על כל זה", אומר המוסיקאי נדב אזולאי, שהוא הבעלים המשותף, יחד עם דויד פרץ, של אולפני "קקטוס" בבאר שבע (שהקליטו בין היתר את שרון מולדבי, "פונץ'", ואזולאי ופרץ עצמם). לדבריו, העובדה שאפשר לשלוח קבצים דיגיטליים לשדרני רדיו לא מייתרת את שאר התהליך.

אזולאי משרטט שלושה מסלולים להצלחה. בשיטה הישנה, האמן מקליט דמו ב"טייפ מנהלים" עם גיטרה אקוסטית ושולח אותו לחברת התקליטים. "יש משהו נכון מאוד בהקלטה של גרסה פשוטה ובהצעה לחברה תקליטים לקדם אותה", אומר אזולאי. "אבל ככה אף אחד לא יוציא אותך. חברות התקליטים מוצפות במאסטרים מוגמרים, ואתה צריך להיות לפחות ג'ון לנון כדי שמישהו יקח את הדמו שלך ויתייחס אליו. לדעתי, כולנו מפסידים מזה".

מצב הביניים, לדברי אזולאי, הוא הנפוץ ביותר. אמנים מגבשים רפרטואר, מופיעים אתו, לעתים מגבשים להקה, ורק לאחר מכן נכנסים לאולפן עם מפיק חיצוני, אם בחרו כזה. לרוב מקליטים אי-פי של ארבעה שירים ומנסים לעורר עניין בקרב חברות תקליטים וקהל פוטנציאלי.

הדרך השלישית, שבה בחר אזולאי עצמו, היא, למרבה האירוניה, הבעייתית ביותר בעיניו. "הרבה אנשים בונים לעצמם אולפן מאולתר כשהם חסרי כל ניסיון טכני", הוא מספר, "לא משנה מה אומרים בחנות, בשביל אלבום טוב לא מספיק להקליט במחשב על כרטיס קול ב-400 שקל. מהפכה דיגיטלית זה נחמד, אבל אי אפשר להחליף ידע וניסיון. אתה לא יכול לקנות מצלמת וידיאו ומיד לצלם פיצ'ר להוליווד.

"היתה מהפכה גדולה הן באמצעי הייצור והן בדרכי הפעולה", הוא מוסיף. "מצד אחד, זה נפלא ופרץ הרבה סכרים. מצד שני, כשכל הסכרים נפרצים אתה מוצף בהרבה דברים שאין בהם טעם. דווקא כמי שעשה את הטעות הזאת, אני מקווה שלא ננצל את הטכנולוגיה כדי להקליט כל שני תווים שמישהו חיבר. יש דרך שאמן צריך לעבור לפני שהוא מקליט אלבום או סינגל".

חיסכון ביחסי ציבור

אלא שהתסכול לא מסתיים בשלב ההקלטות. ההוצאות הולכות ותופחות ככל שמתקרב מועד יציאת הסינגל המיוחל וזהו למעשה היתרון של "פטיפון", אף שהוא לא נועד להחליף את יחסי הציבור המסורתיים, שעולים לאמן כ-4,000 שקל בממוצע.

המוסיקאי עדי מדנס, למשל, שלח כ-20 סינגלים לכתבים ולתחנות רדיו. "ככל שאתה מנסה יותר, זה מוריד את הסיכוי להיכנס לפלייליסט", הוא מסכם את החוויה. הוא מדפיס 1,000 עותקים מכל סינגל ומשתמש בהם ככרטיס ביקור. הוא פיתח עטיפת קרטון ייחודית שחוסכת לו את ההוצאות על אריזות הפלסטיק והמעטפות המרופדות, וגם מוסיף הפתעות לסינגלים שלו - פותחני בקבוקים, למשל.

"השקעתי המון כסף ועבודה ושכרתי יח"צנית, ואני יודע בוודאות שזרקו את הסינגל הראשון ישר לפח", הוא אומר, ומודה שהוא ממורמר ומתוסכל. "לדבר הזה יש משמעות גדולה מאוד בעיני האמן שיצר אותו, אבל מבחינת השדרן זה עוד סינגל".

אור צלקובניק, המנהל המוסיקלי של גלגל"צ, אומר שבתחנה דנים בשינויים שעוברים על תעשיית המוסיקה. הוא עצמו חושב שהשירות החדש הוא רעיון מוצלח. "נאמרו דברים דומים כשעברו מתקליטי ויניל לדיסקים. גם המעבר הנוכחי יהיה קשה בהתחלה לחובבי המוסיקה שאוהבים להרגיש פיסית את הדיסק ואת החוברת, אבל לא תהיה ברירה אלא להתרגל לפורמט הדיגיטלי". הוא מספר שיש משרדי יחסי ציבור ששולחים גם סינגל דיגיטלי וגם עותק פיסי בדואר. "הנגישות הזאת מבורכת. אני יכול להעביר את הקובץ למאגר שהולך לשידור מיד, בלי תחנות ביניים ובלי לאבד את האיכות בדרך".