כל היום בורח לי מבין האצבעות
מי עושה לי כל היום דווקא
כל האוטובוסים מדלגים על תחנות
ומשאירים אותי לבד

אני עוזבת את התחנה שלי
ומתחילה לצעוד ברגליים
אולי אמצא תרמיל מסע מונח ליד הפח
והוא יתאים לי על כתפיי

למה השמש מזהיבה צמרות עצים
גם את העשב שבצידי דרכים
כן, למה השמש מזהיבה אפילו מדחנים
וגם את המעיל הזה שלי
ולא אותי

שבע תאונות כמעט קרו כבר בגללי
שבע פעמים שחלמתי
כל המנגינות שכבר כתבתי לעצמי
ברחו להן מהר מדי

רוצה לשכוח את כל השנה הזאת
שבמקומי תבכה לה הרוח
אבל אני חוזרת ונזכרת בדמעות
אולי אפול על שתי ברכי

למה השמש מזהיבה צמרות עצים
גם את העשב שבצידי דרכים
כן, למה השמש מזהיבה אפילו מדחנים
וגם את המעיל הזה שלי
ולא אותי
מתי תזהיבי אותי

רגע אחד ועצרתי אף אחד אינו רודף ראיתי את עצמי

לא צריכה שמש ולא צמרות עצים
גם לא את העשב שבצידי דרכים
לא לא צריכה שמש וגם לא מדחנים
ולא את המעיל הזה שלי
הם לא אני
אני מזהיבה בעצמי.