אני רואה את המסילה
את הרכבת מובילה
קרון עמוס בחלומות שטרם התגשמו
העיר זרה ונוכרת,בודד נותר לו דקל למזכרת
איך כל רגעי הקסם תמו,נעלמו-
אני תמיד הולך ובא,התחנה שלי זו את אהובה,
כן,אני הולך ובא,את הסיבה לכל ואת התשובה.
אני בוחר לי תחנה
ולפעמים ,בלי כוונה
אני עולה-וזאת לא הרכבת הנכונה-
פניי אל יעד לא ידוע
לבי ממש נקרע מגעגוע,
אני נישא רחוק, רחוק על גב הרוח
אני תמיד הולך ובא,התחנה שלי זו את אהובה,
כן,אני הולך ובא,את הסיבה לכל ואת התשובה.
כן,אני הולך ובא,ועל הדרך שר לך שיר אהבה
והרכבת כמו חיי,
נושאת אותי ואת פחדיי,
כמו אל אורות-ישר אלייך מתוך המנהרה
רבות התחנות בדרך
ומכולן אחת לי מאירה.
אהובתי אלייך ברכבת מהירה