אני רואה את המסילה,
את הרכבת מובילה
קרון עמוס בחלומות שטרם התגשמו
העיר זרה ומנוכרת,
בודד נותר לו דקל למזכרת
איך כל רגעי הקסם תמו, נעלמו -

אני תמיד הולך ובא,
התחנה שלי זו את אהובה,
כן, אני הולך ובא,
את הסיבה לכל ואת התשובה.
אני בוחר לי תחנה
ולפעמים, בלי כוונה
אני עולה - וזאת לא הרכבת הנכונה -
פני אל יעד לא ידוע,
לבי ממש נקרע מגעגוע,
אני נישא רחוק, רחוק על גב הרוח -

אני תמיד הולך ובא,
התחנה שלי זו את אהובה,
כן, אני הולך ובא,
ועל הדרך שר לך שיר אהבה.

והרכבת, כמו חיי,
נושאת אותי, ואת פחדי
כמו אל אורות - ישר אליך מתוך המנהרה.
רבות התחנות בדרך
ומכולן אחת לי מאירה -
אהובתי, אני מגיע ברכבת מהירה.