בלב הים סירת נייר על סיפונה המצויר
רישום בקו דקיק כנקודה ופסיק.
זוג אנשים אבוד, רועד, היא דהויה והוא בודד,
מעט בלתי גמורים פניהם המצויירים.
שטים שטים על פני שתיקת המבטים- גבר ואישה ובינהם איוושה.
הנה רוגשת סערה,גלים עולים אל הסירה,
השניים צוללים במים הגדולים.
מעל פניה הוא נשטף והיא טובעת בפניו,
דמותו במי דמותה גופו נסחף איתה.
שטים שטים על פני שתיקת המבטים- גבר ואשה ובינהם איוושה.
היום לוהט, הלילה קר וברישום שבנייר-
ידיה בידיו היא נמסה אליו.
בסוף היום על ים זהב הם נישאים ומה עכשיו ?
במים לחשים , באופק – ניחושים.
שטים שטים על פני שתיקת המבטים- גבר ואשה ובינהם איוושה.
איש ואישה והאד המלוח, איש ואישה ואיוושה של הרוח.
מי אני , מי את – כל עולמנו שט
מאין יצאה ולאן התקרבה סירת האהבה?
שטים שטים על פני שתיקת המבטים- גבר ואשה ובינהם איוושה.
הרוח נעה כמיתר, לוחשת בלי לומר דבר, לאן בסירת נייר