הדרה לוין ארדי מארחת את אלון עדר לדואט מקסים מקסים מקסים, שעושה גם בּוּם בלב, וגם שמח. שיתוף פעולה מרגש בין שני המוכשרים, עם הניצוץ, התעוזה, החום וההומור, והמזג ההרתפקני המייחד את שניהם, כל אחד במקומו ובתחומו. שיר יפהפה, מילים פשוטות ומדוייקות, ביצוע שובה לב.

"כתבתי את השיר הזה לפני כך וכך שנים. השיר הזה היה כמו הנעל האבודה של סינדרלה, ואני הייתי הנסיך שחיפש את המפיק שיתאים לנעל. הרבה מפיקים מדדו את השיר, והרבה גירסאות נגנזו. עד שהכרתי את אלון עדר החתיך והתאהבתי בו במבט ראשון, בגן לוינסקי. יש לי הרבה דברים טובים לומר עליו, והיריעה קצרה. אז בקצרה, הוא התיישב בול על מה שחיפשתי. הוא חכם, וקל, ומבין עניין בלי כובד, וברוב כישרון. שנים חלמתי על דואט עם לב גדול, אבל שיש בו מספיק הומור ומיסטול פנימי כדי להכיל את החיים האלה. אני חושבת שמצאתי בו חבר לנפש המוסיקאלית שלי. שנינו חסרי מנוחה, מציאותיים לזרא, רוצים את השמיים, אבל מתהלכים על האדמה. הוא בסנדלים תנכ"יות בדרך כלל, אני בסניקרס בלויות. הוא גם נורא טוב לב. ושומעים את זה מייד." (הדרה)

מילים:

מישהו פעם אהב אותי,
אחר כך זרק אותי,
אחר כך רצה אותי.
רצה אותי מאוד,
רצה אותי כמים,
רצה אותי לעוד,
רצה אותי ואין.
לאן נעלמתי?
לאן עתידיי?
מי מאחוריי, ומי לפניי?
ומלכתחילה, מה בכלל רציתי?
איפה הייתי?
מי אני איתך?
היה נעים מאוד. היה נעים.
מאוד אתגעגע. ברגעים.
ומה שיהיה יהיה.

האתרים של הדרה ליצירת קשר:
www.hadaralevin.com
www.facebook.com/hadaramusic