ואם פעם חלפתי אותך ברחוב
מבלי להסב מבטי לאחור
ודאי הייתה זו שעת בין השמשות
והקרניים הקלושות
לא החזירו לי את היפה שבמראות
וכך, חלפתי על פניך
מבלי להיווכח
ואם פעם היו שתי רגליי טופפות
לאורך הדרך על המרצפות
ולא שמעתי איך המדרכה
מצעדי וצעדך
בונה מקצב שלם שמבשר את בואך
ודאי היה זה כי נבלע
בקולות ההמולה
ואם פעם מלאו ריאותיי באוויר –
אותה נשימה ראשונה של אביב
ולא הבחנתי איך בין ניחוחם
של הלימון והסמדר
עלתה ובאה באפי גם מתיקות גופך
ודאי היה ראשי סחרחר עליי
מבושם הפריחה
כל זאת היה פעם, לפני ולפנים,
עפעפיי היו שמוטים לי על עיניים
וראשי היה מלא ברעשים
ונפשי נעתקה מאביבים
ומראות וריחות וקולות כשלך
חמקו ממני על המדרכה.