מגדל הפזמון

מילים ולחן: לאונרד כהן


בלי אף חבר, עם מעט שיער
כשכואב לי כל איבר שפעם שר
ואני מת לאהוב, אבל זה רק רצון
רק עובד כדי לשלם על חדר
במגדל הפזמון.

צועק להאנק ויליאמס: הבדידות נורא גדולה..
האנק ויליאמס לא עונה מילה,
רק מסתובב כל הלילה משתעל המון,
מאה קומות מעלי,
במגדל הפזמון.

נולדתי כך לא היתה לי ברירה,
עם קול זהב אשר אומר שירה
ולפחות 32 מלאכי עליון,
קשרו אותי אל השולחן כאן
במגדל הפזמון.
תנעצי כבר את סיכות הוודו בבובה
היא לגמרי לא דומה לי מצטער נורא,
אני ליד חלון פתוח כי כאן האור נכון,
מוגן מכל אישה נוקמת,
במגדל הפזמון.

ואת בחוף מולי ,רואה אותך היטב
ואיך שהנהר בינינו התרחב,
אוהב אותך מאז ומתמיד.
גשרים שלא חצינו עולים בלהבות ,
וכל מה שהפסדנו, קרוב אלי מאד..
אותו , אותו כבר לא נפסיד

עכשיו נאמר שלום ,הזמן כמעט נגמר,
מעבירים אותנו למגדל אחר מחר,
אבל קולי ימשיך ללחוש לך כשתרצי לישון.
מילים טובות אני אשלח לך
ממגדל הפזמון.

בלי אף חבר, עם מעט שיער,
כשכואב לי כל איבר שפעם שר,
ואני מת לאהוב…
אבל זה רק רצון.
רק עובד כדי לשלם על חדר,
במגדל הפזמון.