הייתי גיבור

תְּפַתְּחִי לִי אֶת הַדֶּלֶת,
הַסְּעָרָה אַחֲרֵי רוֹדֶפֶת,
יֵשׁ עליי לֹא מְעַט שְׁכָבוֹת,
לֹא הִמְצִיאוּ מְעִילִים שֶׁמְּחַמְּמִים נְשָׁמוֹת.
קְחִי אוֹתִי חָזְרָה,
הַכְּאֵב לֹא יוֹדֵעַ הַרְפָּיָה,
תַּצִּילִי אוֹתִי מֵעַצְמִי,
תְּחַמְּמִי אוֹתִי..
אֲנִי לֹא מַרְגִּישׁ אֶת הַגּוּף שֶׁלִּי.
הָיִיתִי גִּבּוֹר חִפַּשְׂתִּי בָּאֲחֵרוֹת,
עַכְשָׁו חוֹזֵר עִם הַיָּדַיִם שְׁמוּטוֹת,
בַּמָּקוֹם בּוֹ מְחַפְּשִׂים רִגּוּשִׁים,
מוֹצְאִים פַּרְצוּפִים מְכֹעָרִים וּשְׁבוּרִים.
תַּחְזִירִי לִי אֶת הַבְּקָרִים לְצִדֵּךְ,
אֶת הַלֵּילוֹת שֶׁהָיִיתִי נִרְדַּם בְּחֵיקְךָ,
אֶת הַסְּרָטִים הַדְּבִיקִים מֵרֹב רוֹמַנְטִיקָה,
אֶת הַצְּחוֹק למול הָרְגִישׁוּת הַיִּתְרָה,
כְּשֶׁהַגִּבּוֹר בּוֹכֶה מֵאַהֲבָה..
גִּבּוֹרִים אֲמִתִּיִּים בּוֹכִים הָיִית אוֹמֶרֶת,
אִם רַק הָיִית מְבִינָה כַּמָּה אַתְּ צוֹדֶקֶת.
תְּפַתְּחִי לִי אֶת הַדֶּלֶת..
גִּבּוֹרִים אֲמִתִּיִּים בּוֹכִים.. אֶת צוֹדֶקֶת.