איך את קושרת ביננו
מרווה את שפתינו שתיקה
צובעת בעוז את ימי הפשוטים בזריחה
איך את תופסת אותנו
בן רגע בלי שנדע
מושכת אותנו עמוק אל מסע משוגע
אהבה, טל סודותייך טובלים בקדושה
עוטפת אותנו בחום ושלווה
לכל לב דואב וחופש את תשובה
לוחשת בי שפתך, אמת פשוטה
איך את מסחררת אותנו, הופכת עולם על פניו
חובקת פירוד ומגלה שהוא כבר מאוחד
וכמו גלי הים הבוקע, גם אנו שבים זה לזו
הדרך עודנה אך אנו שוחים באינסוף
אהבה...
מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה
אהבה...