כולנו דומים

החוגג שעצוב בכל חג
הזר שהפך למוזר
הדייג שחזר בלי דג
הנזיר שאין לו מנזר

חסר הבית הבוהה במדורה
המורה שאין לו תלמידים
משורר בלי שירים במגירה
שלגיה שנעלמו לה הגמדים

הרץ שנשאר מאחור
בשמן שרעב כל הזמן
הזורע שלא יקצור
השיכור שמביט בקנקן

הפליט שאין לו מקום
האילם שרוצה לצעוק
החייל שעומד במחסום
האישה עם הכפייה והתינוק

כשחושך יורד על ים ושדות
אין צודקים ואין אשמים
וכל הדמעות דומות
ולכן גם כולנו דומים