והארץ תשקוט, עין שמים אודמת
מסביב תהדהד השתיקה הרועמת
אוויר ההרים לא צלול עוד כיין
אך תקוותינו ההיא לא אבדה כלל עדיין.
חושו אחים, נרימה פעמינו
התעוררו וראו את ארץ אבותינו
ארץ זבת, חלב, מרור ודבש
אשר כל אדוניה כבש וגם נכבש.
והארץ הייתה תוהו ובוהו
וחושך על פני תהום
את ראשינו לא נרכין, לא נטה, לא נישח
כשהסער ייהום.
והארץ הייתה תוהו ובוהו
וחושך על פני תהום
את ראשינו לא נרכין, לא נטה, לא נישח
כשהסער ייהום.
וכיוון שצפה והביט וראה
וחקר והבין וחקק
וחצב וצירף ויצר כמראה
ועלתה בידו למרחק.
וכיוון שצפה והביט וראה
וחקר והבין וחקק
וחצב וצירף ויצר כמראה
ועלתה בידו למרחק.
והארץ הייתה תוהו ובוהו
וחושך על פני תהום
את ראשינו לא נרכין, לא נטה, לא נישח
כשהסער ייהום.
והארץ הייתה תוהו ובוהו
וחושך על פני תהום
את ראשינו לא נרכין, לא נטה, לא נישח
כשהסער ייהום.