במקום הכי נמוך בתל אביב
מילים ולחן: אסתר שמיר
במקום הכי נמוך בתל אביב
אסור לך להפנות את הגב
השקט מאיים להתלקח
מישהו יפסיד עצמו בקרב.
במקום הכי נמוך בתל אביב
הלב מונח חשוף על השולחן
אני שותה את המרירות שמסביב
אני שותה וכל החדר נעלם.
במקום הכי נמוך בתל אביב
משהו עוזב בי את הגוף
לא יודעת אם רציתי להיות כאן
אם שקעתי או התחלתי לעוף.
בחמש נגמר הלילה
בחוץ ודאי השמש כבר עולה
ואני איתך הלילה
כי נגמרו לי השמיים
ושכחתי איך להתחיל מהתחלה
ומעבר לזה כל הזמן אוהבת אותך.
במקום הכי נמוך בתל אביב
אני נשארת כאילו אין ברירה
לרדת ולרדת הלאה הלאה
נמוך יותר מפני האדמה.
במקום הכי נמוך בתל אביב
האור לא מתקרב לשום פינה
אני הולכת לאיבוד בתוך הפחד
הולכת ומאבדת אותך.
בחמש נגמר הלילה...
עד הסוף
מילים ולחן: אסתר שמיר
לא איכפת לו לתת את עצמו - עד הסוף,
עד גבול האפשר, עד קצה הנתינה.
בסוף הוא לוקח את עצמו ועוזב - עד הסוף.
את נשארת כמו שיה תמימה.
לא איכפת לו בכלל לאהוב אותך - עד הסוף,
הוא יודע תמיד איך לצאת מזה יפה.
ואת בתמורה מחפשת איך לעשות לו טוב.
את אוהבת אותו, הוא יודע את זה.
והוא לוקח - הוא תמיד ייקח.
הוא בורח - הוא תמיד יברח.
את שבויה בו עד העצם.
לא יודעת - מה הקסם?
לא יודעת אם תגיעי - עד הסוף?
את פתיה ולא נזהרת,
יש לו גם אישה אחרת.
הוא הרי מוכרח ללכת עד הסוף...
הוא נותן לך להרגיש איתו הכי אישה,
מעולם לא היתה לו אף אחת כזאת.
אף אחד לא הצליח לתת לך כזו תחושה,
את נמסה בידיו... את בצרות...
כי הוא לוקח - הוא תמיד ייקח...
לא אכפת לו בכלל לרמות אותך - עד הסוף,
עד מתחת לעור, עד קצה הרמיה.
אבל אז מסתבר שנתת לו לקחת - עד הסוף,
גם את כל הכאב שהביא לך ואת האימה...
כי הוא לוקח...
רגע של שווי משקל
מילים ולחן: אסתר שמיר
עוד יום, עוד יום, עוד יום,
הסתיים ונגמר לא טוב.
נזרקת מפה לשם
בין לשנוא ובין לאהוב.
רגע אין סיכוי ולא כדאי גם לנסות
פתאום הכל פתוח, רק לקום ולעשות
ואין לך רגע של שווי משקל.
עוד קצת, עוד קצת, עוד קצת,
הוא שותה עוד קצת ודאי.
איתך, איתך, איתך,
הוא מתחיל להיות קנאי.
רגע את אוהבת
ואחר כך את כבר לא
כח המשיכה מושך לשם ואת לפה
ואין לו רגע של שווי משקל.
נחמד, נחמד, נחמד
כמו גלגל בלונה פארק
כשאת רוצה מאד
הוא רוצה להיות לבד.
רגע את כועסת ומיד אחר כך לא
ואז כשהוא רוצה אותך
את לא רוצה אותו
ואין שום רגע של שווי משקל.
לאט, לאט, לאט,
את מתחילה לתפוש ענין:
הכל תלוי בזמן
את דוחפת לחינם.
והוא, חכם בלילה, מצטחק לו, בחיי
הייתי גם צוחקת, אך השיר הזה עלי
ואין לי רגע של שווי משקל
לא, אין לי רגע של שווי משקל
הרכבת כבר עברה בתחנה
מילים ולחן: אסתר שמיר
לעיתים קרובות מדי הדרך מתעקשת
הרגע כבר עבר ואני עוד ממתינה
כולם כולם הלכו ולפני שאני תופשת
הרכבת כבר עברה בתחנה
לעיתים קרובות מדי עוד הזדמנות חומקת
הזמן חולף מהר שנה אחר שנה
והמזל נופל בחיק מי שצוחקת
הרכבת כבר עברה בתחנה
אז אל תשאירו אותי מאחור
אולי זו רק פאניקה קטנה (וזה עובר)
אם לא תשאירו אותי מאחור
כשהרכבת כבר עברה בתחנה
לעיתים קרובות מדי אני הולכת ומועדת
לעבר הקטר שצופר במסילה
ועד שאני רואה ועד שאני מודדת
הרכבת כבר עברה בתחנה
אז אל תשאירו...
לעיתים קרובות מדי, אחת ליום בערך
אני קונה כרטיס עוד פעם אחרונה
כי איש לא יעבור יותר, כאן זה סוף הדרך
הרכבת כבר עברה בתחנה
אז אל תשאירו...
אישה לבד
מילים ולחן: אסתר שמיר
את נוסעת ברחובות, הלילה מאוחר
הגשם לא מפסיק, הוא לא יפסיק כבר עד מחר
ידיד שלך רצה שתפגשי אצלו איזה מכר
תודה לאל שזה נגמר.
את פותחת את הדלת בשני המפתחות
הכל נשאר כמו שעזבת, מעט מחנק
כוסות קפה שחור וכמה צלחות
איש לא נגע בזה, יש סימני אבק.
את יושבת על הכסא לרגע, כן את צריכה להתחזק
את שמה את המחשבות שלך בצד
ביום כזה לא קל לך לחזור לבית ריק
ואת בחרת להיות אישה לבד.
למרות שלא פגשת בו מעולם
למרות שאת לא יודעת אם הוא קיים
את רק רוצה לשים עליו לרגע את ראשך
ולהרגיש שאת יכולה להישען עליו גם
למרות שאת חזקה ולמרות שאת חלשה
למרות שאת טיפוס קצת מיוחד
את הרי יודעת שהוא יגיע לבסוף
ולא תמיד תהיי אישה לבד.
לפעמים את מברכת על כל רגע שניתן לך
בלי שמישהו יטריד אותך ויגיד לך מה לעשות
לפעמים את מתפללת שיהיה כבר מישהו שירגיז אותך
ויוציא אותך מהשממה הזאת.
יש גברים שמסתכלים עלייך בעין מסוימת
הם בטוחים שיכבשו אותך עד מחר
הם מוכנים אפילו לעשות לך את הטובה המיוחדת
ואת אומרת שהם כולם אותו דבר.
זה לא מה שהם כן זה מה שהם לא
שגורם לך לעבור מהם הלאה
את עדיין חולמת על אחד שיבוא
כאילו נשלח אלייך מלמעלה
למרות שלא פגשת בו מעולם
למרות שאת לא יודעת אם הוא קיים
את הרי יודעת שהוא יגיע לבסוף
ולא תמיד תהיי
אישה לבד.
בינתיים את פוגשת עוד גבר אחד
ואחרי הכול את בוחרת שוב
להיות אישה לבד.
חבק אותי
מילים ולחן: אסתר שמיר
השקט הזורם אל עיניך
אומר שהבנת הכל
בחרנו אותו מאבק
ואותה דרך למשול.
כברת חיים מסוימת
לאהוב זה את זו בריקוד
חבוקים אל רחבת הנצח
אחוזים בעוצמת הניגוד.
אנחנו בנים לאותה הרוח
עלים לאותו ענף
קרניים של אותה השמש
אתה בא אלי ונחשף
חבק אותי
זה לא הולך לאיבוד.
כשגמרנו לריב על עצמנו
התמלא עולמנו שלווה
כל חלקת הבנה שכבשנו
הייתה לחלקת אהבה.
וממעל נפתח לנו פתח
לאהוב זה את זו בריקוד
חבוקים אל רחבת הנצח
דבר לא הולך לאבוד...
השיר על השממה
מילים ולחן: אסתר שמיר
עכשיו היא מוכנה ללכת,
אבל אתה מחזיק בה -
כאילו לא לקחה ממך הכל,
כאילו בעזבה,
תסחוף אותך איתה אל תוך החול,
אל תוך עצמה
יום וליל עוד יום ולילה
אתה נושא איתך שממה
שאין לה סוף:
אף פעם לא די לה,
אף פעם לא די לה..
ניסיתי להראות לך דברים פשוטים,
אבל אתה מכיר אותם מזמן:
דברים פשוטים, אמרת לי,
הורסים אותך לפני שתם כוחם,
ובינתיים
יום וליל, עוד יום ולילה..
הבט אל השדות, הבט אל השמיים
יש ריח של לבלוב ושל פריחה:
ורק צריך לנשום אותו,
ורק צריך לקחת אל ליבך:
אבל אתה -
יום וליל, עוד יום ולילה
נושא איתך אותה שממה,
ובלעדיך - לא אוכל לה
עם כל אהבתי לך.
קרוב אל קו המטרה
מילים ולחן: אסתר שמיר
קרוב אל קו המטרה, זה הולך ונהיה קשה
מי זוכר בשביל מה, מי זוכר למה באנו לכאן
יש כמה שתקועים שם, הם וויתרו כבר על הפסגה
והם רוצים לחזור אך לא יודעים לאן.
ואני הולכת ליד ביתי בשמים
מי זה קורא לי לבוא מתוך החצר השבורה
"בואי לראות, אפשר לשתות את המים
במקום שהייתה פעם באר אסורה"
האם שמעתי אותך קורא לי
אל קו המטרה
אתמול חלמתי חלום, שאנחנו כבר בשמיים
למי איכפת מה היינו, למי איכפת מה קרה
ויוסקה השיכור, לא יודע שהוא כבר מת בינתיים
והוא שותה ושותה כל הדרך
אל קו המטרה
ואני הולכת...
אי שם מפוחית מנגנת את כל החלומות
ואני מנסה שוב לשיר את השיר איתך
אם אתה עוזב את השמיים, יש לך רק אותך
אז תהיה אתה, תהיה אתה, תהיה אתה
האם שמעתי אותך קורא לי
אל קו המטרה
נקודה שחורה באמצע הבסדר
מילים ולחן: אסתר שמיר
נקודה שחורה באמצע הבסדר
זה מוחק לה ת'חיוך מהפנים
לא הכל הולך לפי הספר
צריך לשמור את זה בפנים
יש לה חיים שהיא מראה לסביבה
לא להתגאות ולא להתבייש
וכל הזמן היא חיה להסתיר את מה שאין לה
ואת מה שיש
שלא יעשה רושם לא טוב
אנחנו עיר קטנה
שני בתים ברחוב
שלא יעשה רושם לא טוב
כל אחד מכיר אותך מקרוב
אנחנו עיר קטנה
באמצע הבסדר
נקודה שחורה באמצע הבסדר
סטירות קטנות עושות צרות גדולות
נקודה שחורה לבד בתוך העדר
יש לה שתי דמעות רגילות
עיתון נהוג מהטור השבועי
אמר לה לקבל דברים נכון
עננה המר והרצון שלה למות שווים בקושי
שורה בעיתון
וזה עושה עלינו רושם טוב
אנחנו עיר קטנה
שני בתים ברחוב
שלא יעשה רושם לא טוב
כל אחד מכיר אותך מקרוב
אנחנו עיר קטנה
באמצע הבסדר
נקודה שחורה באמצע הבסדר
בני שלושים כל כך בתוך עצמם
אף פעם לא יצאו מתוך החדר
אף פעם לא גילו לה את ליבם
נקודה שחורה באמצע הבסדר
יש חפץ חשוד וסוגרים את הרחוב
זה לא עושה לה כלום, להתפוצץ כל רגע
כל אחד הכיר אותה מקרוב
שלא יעשה רושם לא טוב
אנחנו עיר קטנה
שני בתים ברחוב
שלא יעשה רושם לא טוב
כל אחד הכיר אותה
שלא יעשה רושם לא טוב
אנחנו עיר קטנה
שני בתים ברחוב
שלא יעשה רושם לא טוב
כל אחד הכיר אותה מקרוב
אנחנו עיר קטנה
באמצע הבסדר
אמצע ספטמבר
מילים ולחן: אסתר שמיר
השנה מתחילה באמצע ספטמבר
בזעם עצום וגובר
רוחות סוערות לוחמות על כל עבר
החורף ממית וקוצר
אומרים שסוף העולם מתקרב
בלילות החשכה גוברת
כל הקיץ הרקיע היה אדום מכאב
מתחתיו האדמה בוערת
ובינינו נכנס שיגעון ויוצא
החיים משטים גם בנו
מחפש בי את השקט אבל לא מוצא
לאן זה מוביל אותנו
השנה מתחילה באמצע ספטמבר
החורף קשה מכל
כל שירי נמלטים הרחק מקו האש
אולי הם לא רוצים לסבול
אומרים שסוף העולם מתקרב
בלילות החשכה גוברת
כל הקיץ הרקיע היה אדום מכאב
מתחתיו האדמה בוערת
אל תכסה אותי
מילים ולחן: אסתר שמיר
במעיים משתולל העצב
לא מותיר מקום, הוא לא מותיר מקום
כבר שבועיים מתגבר בקצב
משהו לא עובד בפנים נכון
בשמיים אין ענן אחד רע
כל הסערות באות מתוך עצמי
והבכי מחפש מוצא כי
משהו לא עובד נכון בפנים
אל תכסה אותי
אני רוצה לראות
אל תכסה אותי
אני רוצה להיות
הכל מכור מראש
אל תכסה אותי
בעיניים משתקף הקושי
כל החלומות עזבו אותי פתאום
אל נא, אל נא, תחפש בי דופי
משהו לא עובד בפנים נכון
ועוד רגע מתרחב החדר
ונפתח השביל שלי אל תוך החום
ובחוץ, הרי, הכל הכל בסדר
רק משהו לא עובד בפנים נכון
אל תכסה אותי...
סוף ספטמבר
מילים ולחן: אסתר שמיר
ועכשיו הנה מגיע סוף ספטמבר,
רואים כבר את האש והעשן...
אל תשלח את השלום אל תוך האפר!
בתוכי עולה הפחד הישן...
את ארצי האהובה אל תאשים!
בשבילה אדם חשוב מאדמה!
מלחמה הינה ברירה של חלשים...
הן אפשר, אפשר למנוע - למנוע מלחמה.
אפשר, אפשר למנוע מלחמה!
אל תשלח שוב את ילדי אל הכוונת!
ילדי רודף שלום, אוהב חיים!
ודתך הפכה ריקה ולא מובנת...
ואין בה אף טיפה של אלוהים!
מחצבתנו היא לא אבן, אלא רוח...
כי שורשינו הם בשיר ובחוכמה...
רק השלום עושה מקום להיות בטוח!
ואפשר, אפשר למנוע - למנוע מלחמה.
אפשר, אפשר למנוע מלחמה!
ועכשיו הנה מגיע סוף ספטמבר,
זו יכולה להיות ברכת ראש השנה.
התפילה הזו נזעקת מכל עבר!
אפשר, אפשר למנוע מלחמה...
מלחמה הינה ברירה של חלשים!
אפשר, אפשר למנוע - למנוע מלחמה.
אפשר למנוע מלחמה!
ברית לא מותרת
מילים ולחן: אסתר שמיר
לכאורה, עוד פגישה מיותרת
שני זרים נתקלים זו בזה
הוא מזכיר נשכחות, היא נזכרת
הן זו יד המקרה.
לכאורה רק שיחה מנומסת
המילים הטפלות ביותר
הוא פותח אשנב, היא נכנסת,
הן זו יד המקרה.
אך מתחת לפני השטח,
כל גופם רועד מאוד,
לא יוכלו להיפרד שוב לבטח,
כי ליבם יקום וימרוד, הו
אל תוותרי עליו
אל תוותר,
גורל הוא לא סתם תרח עיוור.
לכאורה, האוויר עוד רגוע
לכאורה, שום דבר לא יקרה
מה טווה ביניהם געגוע
הן זו יד המקרה.
לכאורה עוד אפשר גם אחרת
לכאורה בידיהם הגלגל
אך קשורים הם בברית לא מותרת
בנשיקת הגורל.
כי מתחת לפני השטח..
רגע לפני הסערה
מילים ולחן: אסתר שמיר
מישהו לחץ על ההדק
ושוב השקט הופר
לכאורה לא נגרם כל נזק
אך השקט לא חזר
משהו צף על השטח כמו שמן על המים
סערה שאורבת בפתח
וסופה לא ברור עדיין
רגע לפני הסערה..
לא דיברנו עד גבול היכולת
לא דיברנו עד גבול האפשר
בוא נשים את המלים בכוונת
לפני שיהיה מאוחר
אחי לא חייל אכזר
וקר לו בנשמה
הוא עומד עם היד על ההדק
אך הוא שונא את המלחמה
רגע לפני הסערה..
אל תשלחו את אחי אל ההדק
כאילו כוח עליון דורש
האדמה לא מבקשת דבר מאתנו
רק האדם מבקש...
מוקדם מדי
מילים ולחן: אסתר שמיר
אני יודעת שחיכית לי הרבה הרבה ימים
ואנשים שמחכים, אצלם הזמן עובר לאט
אני עוד לא הספקתי לחזור מן הדרכים
לא הספקתי להביט בך כמעט
מצד אל צד אנחנו נסחפים ברוח
מישהו נישא הרחק ומישהו כבה
אבל הרי החורף לא נמשך לנצח
כל כך הרבה השארנו בתוך האהבה
מוקדם מדי לתת - מוקדם מדי כדי לקחת
הלב עוד מתנדנד בין אשליות ובין תקווה
אז יש באטימות הזאת כיוון של רגע נחת
כל כך הרבה השארנו שם בתוך האהבה
מצד אל צד...
הגשם הגדול והסופה מאחורינו
הרחוב עדיין קר יש, סכנה של החלקה
ויש סיכוי לטוב אך זה מוקדם מדי לשנינו
כל כך הרבה השארנו בתוך האהבה
מצד אל צד...
קצב הג'ונגל
מילים ולחן: אסתר שמיר
בימים אלה הראות מטושטשת,
מילים לא זורמות מתוכי,
כל ויכוח משאיר אותי מותשת
למרות ובגלל הכוון הכללי.
יש לי חבר שמשוטט ברחובות
שתוי ומיודד עם עצמו בעיקר -
"חכי עד שיתבהרו הרוחות" הוא אומר
"חכי ואל תחליטי דבר".
"קחי את עצמך בידיים,
יש קצב שמביא רצון לאהוב
מה איכפת לך לרקוד בינתיים?
הכול יהיה רק יותר טוב."
קצב הג'ונגל - קצבי וסוער:
צעד קדימה צעד למקום אחר
קצב הג'ונגל - מי יחקור
מאיפה באנו ולאן נחזור?
כל יום, כל שעה,
האושר מחכה בפינה.
בימים אלה הראות מטושטשת
לחץ כבד מצטבר בחזה
אני לא ישנה רק עצמתי עיניים
אני לא יכולה לעמוד בזה.
לוקחת את עצמי בידיים:
יש קצב שמביא רצון לאהוב
מה איכפת לי לרקוד בינתיים?
הכל יהיה רק יותר טוב.
קצב הג'ונגל...
עוד מכה עוד ליטוף
מילים ולחן: אסתר שמיר
השמים עומדים על מקומם
רק אנחנו זזים עד מאוד
האדמה לא שינתה מקום מעולם
אך צעדינו נוטים לנפול
השמים עומדים על מקומם
רק אנחנו רוצים שינוי
מעולם לא יכולנו לשנות דבר
מעולם לא היה סיכוי
עם האור העובר וזורם מבפנים
עם החושך, החושך הבא בצידו
עוד ליטוף ומכה, עוד מכה וליטוף
בנחת, כל דבר בעיתו
השמים עומדים על מקומם
גם בשעות הכאב והצחוק
רוחות הגורל סובבות לאיטן
לנשאר ולהולך רחוק
עם האור העובר וזורם מבפנים...
קלף חזק
מילים: אסתר שמיר / לחן: יזהר אשדות
באישון לילה הרחובות ריקים
פוסע לאט בין הבתים,
הפנים חתומות, הקלפים חזקים
הוא משחק פוקר אל תוך החיים.
איש זר, הכיוון לא ידוע
משנה את כללי המשחק ומחכה.
הוא בהיר וכובש, יש לו דחף לנוע
צאי מהמשחק לפני שהוא מכה.
קלף חזק, יש לו קלף חזק
הוא חודר עמוק, יש לו קלף חזק.
קלף חזק, יש לו קלף חזק;
הוא מתכנן נקמה לטווח רחוק.
הוא לא מתעייף, הוא הולך בטוח
אין בו מקום להיסוסים.
הוא עובר דרכך חד כמו הרוח,
משאיר אחריו שדות חרושים.
באישון לילה הרחובות ריקים
מנצח וממשיך בצעדים חשאיים.
הוא לא גלה לך את כל הקלפים -
הוא משחק פוקר אל תוך החיים.
קלף חזק...
היא שרה (רצועת בונוס)
מילים ולחן: אסתר שמיר
ברחוב מנדלי 7 בתל אביב
מועדון התיאטרון הכניסה מסביב
יורדים במדרגות עץ אל המרתף
פסנתר קטן ומלטף
ילדה ירושלמית בת שבע עשרה
שרה על נופי ירושלים
היא שרה את עצמה היא שרה עם גיטרה
לפעמים היא עוצמת עיניים
ופעם בשבוע לפעמים שבועיים
אתה בא אליה מירושלים
אתה בא אליה להחזיק לה ידיים
אתה אומר לה איך היא שרה איך
מחבק ומוחא לה כפיים
היא שרה לך על עולמך
נופי ילדות וחלומך
אתה מהנהן כך בראשך
איך היא מכירה אותך
חצי חיים אתה חבר שלה
והיא שרה... היא שרה... היא שרה...
וכשפורצת מלחמה
היא באה עם הלהקה
לכל בסיס לכל גבעה
לפעמים יורים על הבמה
אלפי פנים בהופעות
סיני זריחות גולן שקיעות
שרים הי הורה הורה כרוב
מול קהל כל כך עצוב
ופעם בשבוע לפעמים שבועיים
נדמה לה שהיא רואה לך את המשקפיים
ותיכף תבוא להחזיק ידיים
תאמר לה איך היא שרה איך
תחבק ותמחא כפיים
היא שרה לך על עולמך
נופי ילדות וחלומך
אתה תהנהן כך בראשך
איך היא מכירה אותך
חצי חיים אתה חבר שלה
והיא שרה...
טסים במטוס של תובלה
סיני היא סוף בלי התחלה
לבטן המטוס הגדולה
שורה של ארונות ארונות עולה
שרים לפני שרים אחרי
שרים באור בעלטה
שמות שמות על המטוס
מישהו קורא גם את שלך
(אבל היא לא שומעת)
כי היא שרה... היא שרה...