לא טינה לי אליך, מולדת,
אך סלחי נא על דמע וכאב,
כי אותו שאספת אל חיקך
עוד דובב, עוד דובב..
לא מנעתי ממנו ללכת
ועם ברכותי הוא הלך
אך עתה רק שלך הוא
ועצוב לי כל כך..
כי בשדותיך, מולדת, רצינו עוד יחד לעבור,
הן בשביליך, מולדת, חשבנו עוד יחד לצעוד,
כי על הררייך, מולדת, עם שחר צפינו לעלות,
הן שמש מעל גבעותייך עוד יחד שאפנו לראות.
ברוח לילית מלטפת נכספנו רבות עוד לאהוב,
משפע טובות לך, מולדת, קווינו עוד יחד לשאוב.
אך אם למען שלום שדותייך
אספת גם אותו - אין בי טינה אליך -
רק אהבתי אותו.