פזמון: יפים הם הלילות בִּכְנען,
יפים הם עד כאב, יפים הם עד כאב...
1. אימון ריצה תחילת מסלול,
וְרפי כבר דוהר קדימה,
משיג את דני המפק"צ,
חייב להיות ראשון, וַיהי-מה!
2. בּרוּך מזיע כמו סוס במעלה ההר,
הולך ומתנגב כל הניווט עם המטפחת,
קורא לי "אינדיאני", וּמחייך אלי,
ואני אומר לו: "איזה קריעת תחת!".
3. באמצע ניווטי לילה ראובן נעצר,
מוציא ערכת קפה, ומתחיל בִּמלאכת הבּישול.
מִצידו שיתהפך כל העולם, אפילו דני,
וְרק שהשחור יהיה כפול.
4. צילוֹ ואני עדיין מחפשים את ח'רבת עוּזָה,
זאת מניווטי דרום, בשיא החום,
וְאילו בצפון סיבּוֹ וְרפי,
תופסים טרמפ בניווט לילה, כן-כן, חלפו ימי התום...
ניגון חוזר: וּבּרוך וְרפי, החיילים הטובים בצוות, עדיין לא יודעים...
פזמון: יפים הם הלילות בִּכְנען,
יפים הם עד כאב, יפים הם עד כאב...
5. עלי מנסה לשכנע את צילוֹ
שהוא, צילוֹ, בעצם לא קשוּח כמו שהוא מנסה לְהַראוֹת,
וּמוֹרדי אומר שמספיק לְברבּר,
וְיחד עם דן הם ממשיכים ללכת, להקדים את השחר שעומד לעלות...
6. וְעוד בזיכרון נִווטי רכב, לילה, דרום,
כולם חוֹרפּים בערמה אחת, חצי קפוּאים,
טוב שעכשיו תור רפי לנווט את הנ.נ.,
לפחות לא נפספס נוּנ-צדיקים (נ.צ.)
7. ביום שישי 'מִסדר המפקד',
וְאנחנו מנסים לנחש אם יוצאים,
לפי צחצוח הנעליים של דני,
וְאם הוא החליף למדי א' עם כל הסמלים...
8. וּבּרוך אהב את יפה, עוד מהתיכון,
וְכולנו ידענו שיום אחרי השחרור הם יתחתנו.
וְאילו רפי התנדנד בין חברוֹת, עדיין לא החליט,
עד שבסוף הופיעה עירית, וכל משאלותיו נַענוּ...
ניגון חוזר: וּבּרוך וְרפי, החיילים הטובים בצוות, עדיין לא יודעים...
פזמון: יפים הם הלילות בִּכְנען,
יפים הם עד כאב, יפים הם עד כאב...
11. בּרוּך מנסה לנגן שוב וְשוב,
את אקורד המעבר של 'סתיו': "וְאיֶה אותה שמש של קיץ, ביום של שרב...",
מתעקש ולא מוותר,
וְרפי בכלל מעדיף את אריק לביא, כי 'אליבָא דֶרפי' פשוט אין עליו!
12. וּבּארוחת ערב שבת מוֹרדי עושה קידוש,
ובּרוּך עם הגיטרה וְכולנו שרים,
וְחנן ממשיך לצלם, כדי שנִזכור
את הימים שבהם הבנוּ, מה זה חברים...
ניגון חוזר: וּבּרוך וְרפי, החיילים הטובים בצוות, עדיין לא יודעים, והם גם לא ידעו, לעולם...,
וגם אנחנו לא ידענו, איך יכולנו לדעת?
פזמון: יפים הם הלילות בִּכְנען,
יפים הם עד כאב, יפים הם עד כאב...