דויד:
זה כאילו עברנו לזמן אחר, אני אומר לטל שמחייך מבעד לזכוכית המפרידה בין חדר ההקלטה לקונטרול.
נראה לך שזה מתאים לקצב המטורף של זמננו? אני שואל, החששות הללו שמלוות כל פרוייקט לא
מניחות לי גם הפעם. טל לא עונה ולוחץ על הכפתור הלבן. הפסנתר של רחמנינוף משתלט על האוזניות,
לוקח לי בדיוק 5 שניות לשנות מצב צבירה, עכשיו אני מרחף. הוא טוב הרחמנינוף הזה, גאון, עיני נעצמות
סבתא ז'והרה יושבת על המיטה הרחבה בשמלה פרחונית, החלון כמו תמיד פתוח לרווחה, רוח נעימה
מביאה את ריחות השדה הסמוך לחדר, הרדיו דולק, זה בטהובן היא אומרת לי, הוא כתב את כל הצלילים
האלה כשהיה חרש, מסכן, גברת קוסובר השכנה סיפרה לי, היא יודעת המון דברים. גברת קוסובר לא
יודעת מילה בעברית הקשתי וגם העברית שלך לא בדיוק ביאליק, איך בכלל דיברתם? דיברנו, היא אמרה
בנימה מעט נעלבת, מה אתה חושב שסבתא שלך לא יודעת להסתדר? תתפלא, קצת אידיש קצת ערבית
וקצת עברית הסתדרנו, “טוב שכן קרוב מאח רחוק”, היא מוסיפה בפאתוס, זה הכל בראש אני אומרת לך
כל העולם נמצא בראש הקטן והיפה שלך רק תבחר מה אתה רוצה לשתף עם כולם. היא מחייכת לעברי
תוך שהיא מעבירה יד רכה בשערי, אני אוהב את הידיים של סבתא ז'והרה, היא גם אף פעם לא נעלבה
כשילדי השכונה קראו לה סבתא ג'ורה רק אני נעלבתי בשבילה, בעקשנות הייתי מתקן אותם ז'והרה זו
פנינה אבן יקרה, האות ז עם אפוסטרוף לא האות ג אבל זה לא עזר, האפוסטרוף הזה ילווה אותי כל החיים
אבל זה כבר סיפור אחר, בסוף ויתרתי להם. אבל סבתא? שאלתי, מה לך ולמוסיקה הזו? זה יפה, היא ענתה
ולא הוסיפה. פקחתי עיניים, טל בדיוק הכין קפה, הכנת קפה אצלו זה טקס הכל חייב להיות נכון ומהחומרים
המשובחים ביותר, האמת שאף פעם לא עשיתי עניין מקפה, אבל זרמתי. תווי הפרטיטורה היו מפוזרים בכל
החדר, אני מכין לך קפה משהו מיוחד מאד הוא אמר, אחרי הכל לא כל יום זמר אחד מקליט תפקידים של
תזמורת שלמה, יאללה שתה קפה וכנס להקליט נשאר לך התפקיד של הכינורות ...