הֲתֵדְעִי מַדּוּעַ עֶצֶב עַל פָּנַי יִשְׁכֹּן?
הֲתֵדְעִי? הן לוּ יָדַעַתְּ אֶת מְקוֹר הַיָּגוֹן!
אַתְּ אֶל לִבְּךָ לֹא תָּשִׂימִי וְלֹא תִּרְצִי חֲשֹׁב!
דְּאָגוֹת – תֹּאמְרִי, תִּהְיֶינָה לִי עוֹד לָרֹב.
אֲנִי בְּרִשְׁתֵּךְ נִמְשַׁכְתִּי, זֹאת אֶל נָכוֹן יָדַעְתִּי,
וְגַם לֹא רַבּוֹת הִתְנַגַּדְתִּי, עֵת הֲחִלּוֹת קְסֹם אוֹתִי.
אַךְ מַדּוּעַ זה אָז בְּכֹחִי הֶאֱמַנְתִּי,
כִּי אוּכַל בְּכָל זְמַן כְּבָלַיִךְ נַתֵּק בְּכֹחִי?
וְעַתָּה, לוּ אַךְ אַהֲבָתֵךְ אוֹתִי גְּדוֹלָה הָיְתָה,
כְּגֹדֶל כְּאֵבִי בְּחוּשִׁי חֶסְרוֹנָהּ,
לוּ כְּמֵאָז בְּכֹחִי הֶאֱמַנְתִּי עַתָּה,
נַתֵּק אוּכַל אֶת אֲשֶׁר יַעֲשֵׂנִי נַעֲנֶה!