אבי שמואל נחום

הצווארון שלו עקום או שאולי זה הצוואר
ביד אחד מחזיק את ההגה ובורקס קשקבל
"כן, זה לא קל" הוא יספר אל העובר שבמכונית
"ומה לך ולמיתון?
אתה נוסע במונית"

כשעוצרים כהרגלו הוא מתקתק שם מספרים
עשרה שקלים אליו, למנהל שלו עשרים
"שלושים שקלים זה יעלה"
הוא מצהיר בבטחון
אבל מופתע כשבורח מהטקסי האדון

ברגע של עוצמה
או שאולי ברגע של חולשה
הוא רודף אחר האיש - איך הוא ברח ללא בושה?
הרי שירות סופק ועל שירות מגיע לו תשלום
אחרת שמו בישראל הוא לא אבי שמואל נחום

בסמטה שלישית שמואל נחום מבין שהוא אבוד
הוא מתנשף, מותש, ידו המזיעה על העמוד
"זה לא הוגן" הוא מתחנן
"זה לא הוגן וזה לא טוב"
הוא מדדה לאט, עורפו שמוט, חוזר אל הרחוב

וכשמגיע אל הרחוב שמואל מבין שזה הסוף
הרי המכונית שלו חנתה ממש ממול דוכן העוף
שולח יד אל כיס הפרונט ואל הכיס האחורי
"לא, זה לא יכול להיות" מזיע,
"זה לא אפשרי"

בבת אחת תחושת מחנק ביד
ושקט בריאות
הוא נופל אל הרצפה
רק חושך הוא יכול לראות
שומע בחורה צועקת - או אליו או לחבר
שמואל מבין שזה הסוף
הוא עומד להתפגר

כולם רצו שיתעורר
אבל שמואל נשאר שכוב
אפשר לומר שהסיפור שלו נגמר עצוב

עשרה בלוויה, שלושה יושבים שבעה שקטה
פתאום, אני מקיץ מחלומי
מזיע על כל המיטה

"האחוזה שלי גדולה, והשניה גדולה יותר
מזל, מזל שאלוהים אוהב אותי יותר
איזה מזל
מזל שאלוהים אוהב אותי יותר
איזה מזל שאלוהים אוהב אותי יותר"