ושוב הייתי כאחת הילדות הקטנות,
בציפורניים שחורות מעמל
ובניין מנהרות בחול.
כל מקום שנחה עיני היו רצועות ארגמן.
ועיניים רבות זרחו כמו חרוזים של כסף.
שוב הייתי כאחת הילדות הקטנות,
שנוסעות בלילה אחד סביב לעולם כולו
ובאות עד ארץ סין
ועד מדגסקר,
ואלה ששוברות צלחות וספלים
מרוב אהבה,
מרוב אהבה,
מרוב אהבה.