הקיץ גווע מתוך זהב וכתם
ומתוך הארגמן
של שלכת הגנים ושל עבי ערבים
המתבוססות בדמן.
ומתרוקן הפרדס. רק טיילים יחידים
וטיילות יחידות
ישאו עינם הנוהה אחרי מעוף האחרונה
בשיירות החסידות.
ומתייתם הלב. עוד מעט ויום סגריר
על החלון יתדפק בדממה:
"בדקתם נעליכם? טלאתם אדרתכם?
צאו הכינו תפוחי אדמה".