בוא גלה לי סוד, רק לי ולא עוד,
שונאת שירי אהבה.
למה שאכתוב אותך,
שאי פעם אסתכל אחור.

ידיים באוויר, הראש עמוק בקרקע,
הלב אולי מזכיר, מה מתרחש בשכחה.
לומדת את הכללים,
רק בשביל לשבור אותם.
לא סובלת הבל , אולי אני הטיפשה.

אם אסתכל אחור, המלח אותי ישטוף.

בוא ותיעלם, בירכתי המחשבה.
כבר לא קפואה לנצח,
טווה חוטים של קירבה.
אני ככל הארץ, קציר וזרע קור וחום,
קיץ וגם חורף, אתן ללילה קצת יום.