לך לך - לא שיר מחאה (מילות השיר מצורפות בסוף הגלילה)

◄ זהו אכן שיר לכת, שאינו הולך לשום אלבום. בעידן הסינגלים, ובצוק העיתים של האלבומים, הנה שיר שהולך לבדו, ממפעל הקסמים של הדרה לוין ארדי. השיר הולחן והוקלט ממש לפני כחודש, והנה הוא, אצלכם בתיבה.

◄ למה? ועל מה? "אז ככה: שוב, צוק העיתים. השיר שבעד, והשיר שכנגד, והסערה שבכוס, והסערה באמריקה, ותחושת האין מוצא, ותרגולת המחאה, על הדבש ועל העוקץ, והבחירות בפתח, ולא נותר מה לומר, ובכל זאת, כולם אומרים. כולם יודעים. לכולם יש תקווה, ודגל, וסיסמא, ומפלגה, גם אם אין להם עתיד והשנה גם אין להם מרץ. השיח השבוי, הסיסמאתי, מוכה הקלישאות, הולך להשתלט על המרחב, ומה שהיה, הוא שיהיה, ויש אומרים שאף גרוע מזה. גם הכוונות הטובות ביותר תיאלצנה למצות עצמן במינימום מילים, בנות מינימום הברות, בקצב אחיד, קליט, צייתן, מעורר מחד, ומאלחש מאידך. והכול ידוע, והרשות נתונה, ועולם כמנהגו. אז החלטנו, אדם ואני, לעשות שיר מהעצב ומהעצבים".

"אנחנו פועלים בשיטת הניהול הישיר, עוקף השררה, לכן אתם מוזמנים לפנות אלינו ישירות, בכל עניין. ואנו מקווים שיהיה עניין"

המילים:

לֶךְ לְךָ, מארצך, לך ואל תירא
מארצך, לך, ואל תירא
מכל מה שיגידו, מאיך שיסתכלו,
ממה שייאמר, דבר לא יישאר,
אבל אתה, לך בדרכך, אל עצמך, מארצך, מכל מה שאהבת כבר מזמן
אינו איתך, אינו שלך,
אף פעם לא היה,
רק זמן חולף, אוויר אולי,
מין דעת הקהל סופה להיאסף
אל בור דעות חולף.
מה שפעם היללו, היום עוד יצלבו, וכבר מחר שוב יגלו
את הסגולות האבודות.
ומה שהיה, הוא שיהיה, באמת אין חדש כאן, לך לך מִזֶה.

לֶךְ לְךָ, הלב רועד, לך, אל תפחד מלב רועד, ברעד לב
לך מארצך, בארצך, לא נשארה לך מילה,
ומה שכאן לא בשבילך.
אל תאמין לנחמה העצובה
של סטיקרים שוטים ופלפולי מוחין,
ורעש הדיון הציבורי העכשווי עלי ביבים,
שופכין את העיקר היָמָּה מין הטפל
ומשאירין אותך לבד לשחות ברִיק אפל,
בלי תאורה לראות רחוק יותר, מעבר לגדר. לֵךְ, לֵךְ,
ואל תביט אחורה.
ומה שהיה, הוא שיהיה, באמת אין חדש כאן, לך לך מִזֶה.
אל תצטער, כל דבר סופו להיגמר, המר והמתוק, הטוב והאכזר.
אבל אתה, כל מה שיש לעצמך,
טעון, עומד להתפקע, אומר לך:
עכשיו, קום, צא, לך לך מזה.
אל עצמך, קרוב אל תוכך, אל תיתקע על עומדיך, אל תתרגל
אל מקומך, עמוד עליו, ולך לך,
אל כל אשר אראיך, שם תיראה, מעומק לבבך,
מין הקצה אל הקצה
לך לך מִזֶה. וגם מִזֶה.

היו שלום,

הדרה ואדם.