את ואני
שתי ילדות במרחק עשרות שנים
כשבשמש הסתובבנו, נמשים על הפנים
קצה זיכרון שב ועולה בצבעים קצת דהויים
על סוכת מציל יושבת, מדמיינת סיפורים
בוקר, כל השיירה תקועה
שוב משדרים דיווחי תנועה
בלי שתכננתי שקעתי בזכרון של תמונה
על כביש החוף אני שוב ילדה
״שעת מנוחה, אין להרעיש!״
כך צועקת השכנה
ממלאה כיסים בטופי ויורדת לגינה
כל הילדים שוב מתאספים
יחד כל החבורה
משחקים בדג מלוח
נרטבים בממטרה
בוקר, כל השיירה תקועה
שוב משדרים דיווחי תנועה
בלי שתכננתי שקעתי בזכרון של תמונה
על כביש החוף אני שוב ילדה
את ואני
שתי ילדות במרחק עשרות שנים
כשבשמש הסתובבנו, נמשים על הפנים
קצה זיכרון שב ועולה בצבעים קצת דהויים
על סוכת מציל יושבת, מדמיינת סיפורים
את ואני
מה השתנה במרחק עשרות שנים?
המראה מראה עדיין את אותם הנמשים
את ואני…
בוקר, כל השיירה תקועה
שוב משדרים דיווחי תנועה
בלי שתכננתי שקעתי בזכרון של תמונה
על כביש החוף אני שוב ילדה