איתך לאן

אני עולה אלייך אלף מדרגות, אני שבור לחתיכות, רוצה אותך בגוף רועד, ומפחד.
חולם לרגע ונוגע בשמיים, רואה לך בעיניים, ועוזב.
את מתוקה, ואת מתעתעת, מצד אחד ילדה, מצד שני קצת משוגעת (ואוהב).
מצד שלישי את בת פי שתיים מגילי, ויש לך גוף של עפרוני, ואני מת לגעת (ועוזב).
ראיתי איך את מתהפכת בשנתך, ראיתי איך, ראיתי איך.
את נעלמת ומפנה לי את גבך, אני הולך, אני הולך.
אני מחליט להתעקש, אבל חושש, ומסביב חומות של אש, לא מתייאש, קצת מתבייש.
ואת רואה אותי נופל בהמשכים, אוכל סרטים,
בהתחלה שחור-לבן, אח"כ בצבעים, לאט לאט, ומתרגש.
והדמעות שלי צובעות את החיים שלך פסטל, זה מתסכל, זה ממסטל, אני נופל, וזה גומר,
את עוד תרצי אותי, אני אומר.
ראיתי איך...
אני גמור, ולא ברור, הבר חשוך, הלב הפוך, כמה נמוך אני יכול ליפול מהשמיים,
כמה רחוק לראות לך בעיניים.
כולך חומות של אש, כולך סודות של יין,
את לא צפויה, אנ'לא מצליח להסביר אותך, אז תני לי להחזיק אותך, דקה או שתיים.
נלך לישון מחובקים, מנותקים מהעולם, בשניים, כאילו אין מחר, אבל בינתיים, אבל בינתיים.
תני לי סימן, אני מבטיח שאלך איתך לאן, איתך לאן.
ונתאהב לחתיכות, וגם אחרי הכותרות, בדיוק בזמן לבכות, נדליק אורות, ונתאהב לחתיכות.