תמיד אותו רקיע

יש כאן מילים חבויות עדיין לא אמרתי כלום,
יש כאן דמעות מאושרות, שמחה גדולה שעוד תקום.
יש כאן עיניים גדולות, שלהבת מתוקה של חום,
רגע אחד נדלקות ורגע נבהלות פתאום.

הצורך העז לאהוב,
ללכת יותר וקרוב,
איך זה כל צעד מדוד כשהגוף
מכושף מאהבה
שבוערת ?

אז לאן אתה בורח, ועד לאן תגיע?
מעל,
יש תמיד אותו רקיע.

יש כאן שפתיים צרובות וצימאון לנשיקה,
יש התמכרות לתחושות שלא מפסיק, זה לא נרגע.
מהספה בסלון עד למיטת האפריון,
דרך קצרה ארוכה אל גוף שמכושף מחום.

בין הנרות הדולקים
נוסעים למחוזות רחוקים,
ילד ששר בי שמחה ודמעות
לא יכול להתאפק,
ונוגע.

אז לאן אתה בורח, ועד לאן תגיע?
מעל,
יש תמיד אותו רקיע.