דְּבָרִים שֶׁהָיִיתי מַמְצִיא אוֹ מְסַדֵּר:
שֶׁלֹא יֵרֵד גֶּשֶׁם בְּפוּרִים וּבְסֻכּוֹת,
מְזוּזָה שֶׁמַחֲזִירָה לִפְעָמִים נְשִׁיקוֹת,
מִטְרִיָה שֶׁמוּתָּר לִפְתּוֹחַ בְּשַׁבָּת,
יוֹמוּלֶּדֶת פַּעַמַיִם בַּשָּׁבוּעַ
אוֹ לְפָחוֹת פַּעַם אַחַת;
מַצָּה לְפֶסַח, אֲבָל פָּחוֹת מִתְפּוֹרֶרֶת,
"שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם" בְּמַנְגִּינָה אַחֶרֶת,
שֶׁכָּל הַמַּמְתַּקִים יִהְיוּ כְּשֵׁרִים
וְשֶׁיִּהְיֶה נִקּוּד בְּכָל הַסְּפָרִים.
הָיִיתִי מַמְצִיא לוּלָב שֶׁלֹא מִתְפָּרֵק
וְאֹזֶן־הָמָן,
אֲבָל שֶׁבִּפְנִים יִהְיֶה רֵיק.

שַׁבָּת בַּבֹּקֶר
הַבָּנִים עוֹד לֹא חָזְרוּ מִבֵּית הַכְּנֶסֶת
אֲנִי יוֹשֶׁבֶת עִם סֵפֶר בַּמִּרְפֶּסֶת
הַשֶּׁמֶשׁ מְלַטֶּפֶת אֶת הַפָּנִים
לִזְכּוֹר לְהָעִיר אֶת אִמָּא בְּתֵשַׁע וְעֶשְׂרִים
אִישׁ בְּטַלִּית עוֹבֵר בִּצְעָדִים מְהִירִים
וְחָתוּל שֶל שַׁבָּת מִתְמַתֵּח בֶּחָצֵר.
אֲנִי וְהַסֵּפֶר וְשַׁבָּת
שְׁלָשְׁתֵּנוּ
לְבַד.

הַתְּפִלּוֹת שֶׁל הַסְּפָרָדִים
הַתְּפִלּוֹת שֶׁל הָאַשְׁכְּנָזִים,
הַתְּפִלּוֹת שֶׁל כָּל הַיְּהוּדִים
עוֹלוֹת לַשָּׁמַיִם כְּמוֹ מַלְאָכִים
וּמִתְיַצְּבוֹת שָׁם יַחַד
עִם שְׁאָר הַנֻּסָּחִים.

וְה' מְקַבֵּל כָּל תְּפִלָּה מִיָּד
וְלֹא שׁוֹאֵל: "אֵיפֹה אַבָּא שֶׁלָּךְ נוֹלַד?"