בכל פעם שמטוס ממריא אל העולם
אני נזכרת מי אני וכמה טוב לי שם
לא חשוב לאן אעוף ולא חשוב מתי
כי עוד לא מצאתי ארץ להניח את רגליי

ואז יופי מתגלה על הבוקר
טל על המים וזריחה של אור
צל בהיר נופל כחול על העשב
וטוב לי העצב של געגועי

כשאנחנו יחד וזה לא קורה הרבה
אני חושבת מה אם רגע פעם ננסה
שירח יכסה עלינו ממרום
ושחר ינשק לאט לאט בכל מקום

ואז יופי מתגלה על הבוקר
טל על המים וזריחה של אור
צל בהיר נופל כחול על העשב
וטוב לי העצב של געגועי

בכל פעם שמטוס ממריא אל העולם
אני נזכרת מי אני וכמה טוב לי כאן

עומדת מול חלון משנה את דעתי
קוראת אל הסופה או מחכה לשמש שתשרוף אותי
נותנת לדרכים שישאירו בי סימן
והכל במעורפל בין האפור והלבן

ציפור על החלון מתרוממת לאויר
אני רוצה כמוה חופשיה, מעל העיר
חושבת על הגובה אך פוחדת מריחוף
מתקשה לחשוב עכשיו
וההימנון מכה בגוף

מבולבלת מהשיר
השפתיים לוחשות את מילים
והלב, מתוח כמו הדגל

’’אל תיבכי הזמן עבר מהר
ההימנון הוא לא שלך יותר
את מתרגשת והלב בוער
כשאת כאן יושבת מול הפסנתר’’

עולה על המסלול ונכנסת לשדה התעופה
ממלמלת משפטים ולאט מחליפה את השפה
נפרדת מהשקט שהוליך אותי בדרך ארוכה
עוד לפני שארדם, אצלול אל תוך שינה טרופה

וברקע הצבעים
האדום דוהה מהפסים
והאש בפנים שתמיד בוערת

’’אל תיבכי הזמן עבר מהר
ההימנון הוא לא שלך יותר
את מתרגשת והלב בוער
כשאת כאן יושבת מול הפסנתר’’

אם תיתן בי את עיניך

וגופך מולי

אז אדע –

כולך שלי.


ואהבתני בכל נפשך

וחיבקתני בכל מאודך

שמאלך בימיני

וימינך בשמאלי.


ושיננת אותי

כשיר שלך

וכתבת אותי

בדיו דמך

והיית ממש

כמו צלי.

כל הנחלים הולכים לים
ולי כבר אין לאן ללכת
אני עכשיו מצב קיים
ואת היסטוריה מתמשכת

כל העצים לבשו ירוק
ואני לבשתי ג׳ינס וכובע
עכשיו הכל נראה רחוק
רוצה לדעת למה – כובע

השושנים פרחו אתמול
אך האתמול פרח לפתע
היום התחיל ברגל שמאל
וגם האהבה כבר מתה

כל הכבוד לנחלים
כי הם יודעים לאן ללכת
והעצים והעלים
הם יודעים מתי תהיה שלכת

זרה, בעיר סגורה
שבויה, בין חומותיה
בין ימה, בין נופיה בזיכרונותיה.
אישה, ולב נישבר
אתה חלום נישמר
אל היום שהים ישאנה נא מכאן

או ארץ אהובה,
את מילותייך שרתי, שירייך שכתבתי
נושאים אותי מכאן
אל פתח חוף מוכר
והלב שר שיר ישן נושן

נופל, עבר מזהיר
אפל, ביום בהיר
והיא נקודה שברירית שם בקיר
אורזת חפצים
מוסרת עציצים
ורצה לתפוס אנייה עם תרנים

או…ארץ אהובה
שבילייך שטיפסתי, אהבות בהן נתפסתי
נושאים אותי מכאן
כמו לא עבר שום זמן
והלב שר שיר ישן נושן

כל כותבי השירים בסגנון הישן כבר מתו
רק אתה עוד נשארת אליך אני פונה
בעל עט הרי לעולם בעל עט הוא
וגם אם יכתוב במקלדת זה לא משנה

וחשבתי ודאי גם אתה עוד כותב לך ככה
פה שורה שם שורה מבקשות שתמצא להן קול
שנים לא שמעת אותי אבל אם נשב שוב ביחד
תראה שבטוח, לגמרי בטוח אני עוד יכול

וכל עוד מתרונן בי הלב לצלילי הגיטרות
כל עוד רעד מיתר נענה לקולי
בשביל מה שהיה לנו אז בשביל מה שנותר עוד
אשיר לעולם את השיר שלי

אז אולי יש לך עוד אי שם איזה שיר של פעם
השלום? איך קראו לו? היה מה זה להיט
הזמנים משתנים ואיתם האופנה והטעם
בעולם של היום ההווה הוא ריצה לעתיד

כי אסור שיאבדו הדברים שבהם האמנו
ולא לנו לגמור המלאכה כי הדרך רבה
וצריך להמשיך לעשות ולתת את שלנו
ואולי לימים ישתנו הדברים לטובה

וכל עוד מתרונן בי הלב לצלילי הגיטרות
כל עוד רעד מיתר נענה לקולי
בשביל מה שהיה לנו אז בשביל מה שנותר עוד
אשיר לעולם את השיר שלי