האיש עם הגיטרה
פרט כשנשבר השרב וכשעלה האור
האיש עם הגיטרה
ניגן כשאמר החזאי שיהיה אפור
בכל תדר, זה בסדר, הוא זועק והוא לוחש
הוא כאן עשרים וארבע-שבע-שלוש מאות שישים וחמש

האיש עם הגיטרה
פרט כשרתמו את הסוס לעגלה בכפר
האיש עם הגיטרה
ניגן כשהוכרז הזוכה וכשנאם השר
עד האופק, הוא הדופק, זיכרון צרוב באש
הוא כאן עשרים וארבע-שבע-שלוש מאות שישים וחמש

הוא נוצה ברגע רך, חוד סכין כשהוא מוכרח

האיש עם הגיטרה
פרט כשנגמר היזכור והמחול פרץ
האיש עם הגיטרה
אף פעם לא נשבר, המגבר שואג והוא עוד רץ
הבמה שם, הקהל חם, הוא דרוך הוא מתרגש
הוא כאן עשרים וארבע-שבע-שלוש מאות שישים וחמש
(נגן לי...)
בכל תדר, זה בסדר, הוא זועק והוא לוחש
הוא כאן עשרים וארבע שבע שלוש מאות שישים וחמש

הוא ליטוף כשהוא נפתח, ואגרוף כשהוא מוכרח

האיש עם הגיטרה
אף פעם לא נגמר, הבטוח הוא המסוכן
תמיד כשנרצה לתעד במנגינה
את מה שעובר עלינו -
האיש עם הגיטרה כבר כאן!

הוא עדנו, הוא עודנו, זיכרון צרוב באש
הוא כאן עשרים וארבע שבע שלוש מאות שישים וחמש.
(נגן לי...)
הוא כאן עשרים וארבע שבע שלוש מאות שישים וחמש.

אל תצחק, אל תבכה, אל תדהר קדימה, אל תחשוף הרבה
אל תבער, אל תכבה ,אל תגיע פנימה, שב ותחכה
אל תיגע, אל תפחד, שוט רק עם הזרם, אל תבכה בצד
אל תעיז, אל תלמד, אם תחשוב אחרת, תשאר לבד

וזה רק "אל" ו "אל" , תמיד אומרים מה לא, מה "אל"
וזה מתסכל כל כך להיות מחוץ למעגל
מה שאי אפשר, מה שלא מותר, מה שלא מוכר
תמיד נראה יותר סקסי, ופי אלף קל
וזה רק "אל" ו "אל" , אתה כלוא בתוך ה "אל"
וזה עושה אותך יותר פגיע ואומלל
אז אולי תצא, אז אולי תרצה, אז אולי יצא ממך
המיוחד, המפותל...

אל תשתוק, אל תצעק, אל תהיה כמו אבא, תתקשר בחג
אל תנבול, אל תפרח, אל תבוא, תיגע בה, אין לך מושג...

והמילים כבר נשכחות בתוך המסיבה
כמה אפשר לרדוף אחרי האושר שלא בא
וכולם נוגעים, וכולם עילגים, וכולם חגים
במעגל דביק ולא מוצאים סיבה
וזה רק "אל" ו "אל" , אתה כלוא בתוך ה "אל"
וזה הופך את כל מה שחדש למקולקל
אז אולי תצא, אז אולי תרצה, אז אולי יצא ממך
השד ההוא המקולל...

אל תשמור, אל תזרוק, אל תהיה כנוע, אל תאכל מתוק
אל תקנה, אל תבדוק, אל תהיה תקוע, אל תיסע רחוק...

אל תצחק, אל תבכה, אל תדהר קדימה, אל תחשוף הרבה
אל תבער, אל תכבה , אל תחזור לאמא, שב ותחכה
אל תמרוד, אל תבחר, אל תהיה מתוח, אל תחזור מחר
אל תוסיף, אל תחסר
אל תפסיק לבדוק את מה שלא מותר.

חם, החיידק הזה עוד שם, מנוסה ומתוחכם
הוא דורש ממני כוח
את האיזור הזה שמת הוא תפס והשתלט
ורציתי כבר לשכוח

נגמרו התירוצים ולא איכפת אם לוחצים עליי
לומר מה שרוצים לשמוע
תהילה או זר קוצים, אצלי שניהם לא נחוצים יותר
אז אני אומר –

הנה אני – הופך את התמונה
הנה אני – לוקח נשימה
הלהקה כבר מנגנת
והאור עולה לאט על הבמה

כל הסודות והשקרים, זו רכבת ההרים
היא עולה והיא יורדת
איך השנים עברו מהר ועדיין זה בוער
גם ההשתקפות שורדת

נגמרו התירוצים ולא איכפת אם לוחצים עליי
לומר מה שרוצים לשמוע
תהילה או זר קוצים, אצלי שניהם לא נחוצים יותר
אז אני אומר–

הנה אני – הופך את התמונה
הנה אני – לוקח נשימה
הלהקה כבר מנגנת
והאור עולה לאט על הבמה
עוד מעגל...

זוהי דלת מוזרה שבין בלבול והכרה
ואת המעגל צריך לפתוח
בין הצעקה ללחישה, דרך חדשה

הנה אני – הופך את התמונה
הנה אני – לוקח נשימה
הלהקה כבר מנגנת
והאור עולה לאט על הבמה
הנה אני – כותב את האמת
הנה אני – מחייה כל מה שמת
הלהקה כבר מנגנת
והאור עולה עכשיו על הבמה
עוד מעגל...

אחרי שהלכת - כל הבית שתק אותך
מתקלפת שכבה בקיר
בשולחן שהשארת לא מצאתי שום הד ממך
רק צילום שאני מכיר

זה אני בידיך, נעטף בחיבוק שלך
מחייך כתינוק קטן
אחרי שהלכת - כל הכעס נמס אתך
יש לי אבא שחור לבן

שחור לבן, מר ומתוק
קרוב אלי, כמה רחוק
תמונה בזמן
שחור לבן

אחרי שהלכת - לא הצלחתי להתפרק
המיתר שלי מכוון
החיים בלעדיך לא פתרו לי את הספק
יש לי אבא שחור לבן

שחור לבן, מר ומתוק
קרוב לכאן, כמה רחוק
תמונה בזמן
שחור לבן, לא נאחז
נפרדתי כבר, עכשיו וגם אז
צבעי הזמן
שחור לבן

אחרי שהלכת נאבקתי עם האמת
לא הספקתי להיות מוכן
בתמונה ששמרתי עוד מעט ישתנה גוון
יש לי אבא שחור לבן

תחנת הרכבת, הצפירה מתקרבת
הרציף מתמלא עשן
עוד מעט היא עוזבת, אי אפשר לעכב את
התנועה שלה מכאן
בשמלה מאופקת, היא יושבת בשקט
והחוט הסבוך נפרם

פנים חיוורות חלונות כהים
שיחות קרות חלומות דוהים
מטה... מעלה...
מילים שבירות מבטים זרים
זמנים של אור וימים קודרים
מעלה... מטה...

תחנת הרכבת, כבר שנים היא חושבת
שכבר אין לה לאן לחזור
משפחה מנותקת, ושיחה מתחמקת
אל תביטי לאחור
האימה משתקת, הסופה מתדפקת
והחוט הסבוך נפרם

פנים חיוורות חלונות כהים
שיחות קרות חלומות דוהים
מטה...מעלה...
מילים שבירות מבטים זרים
כמו עכביש שטווה קורים
מעלה...מטה...

פנים חיוורות חלונות כהים
שיחות קרות חלומות דוהים
מטה... מעלה...
תשוקה חולה, נטולת גוון
רחוק באופק עשן לבן
הלאה... הלאה...

תחנת הרכבת, עוד מעט היא עוזבת
והחוט הסבוך נפרם.

בעתיד ימצאו תרופה לעצב, ויטמין לבדידות
ונחיה עד מאה תשעים ברצף, נחפש משמעות
בעתיד טיולים בין הגלקסיות במסע לילי מודרך
רק אצלי זה לא ישתנה אף פעם
כי אני תמיד אוהב אותך
אוהב אותך הכי שרק אפשר
איך אני פשוט אוהב אותך, אחיה אתך
בנפש, בבשר

בעתיד כוכבים יפלו עלינו, השמיים מכים
כמו תמיד רוב האנשים יריבו, הקטבים רחוקים
בעתיד המצאות אין ספור סביבנו, ועולם ישן יושלך
ההרים ירעדו הים יטביע
ואני תמיד אוהב אותך
אוהב אותך הכי שרק אפשר
איך אני פשוט אוהב אותך, אחיה אתך
בנפש, בבשר

את תהיי התשובה לגעגוע
ואני תמיד אוהב אותך
אוהב אותך הכי שרק אפשר
איך אני פשוט אוהב אותך, אחיה אתך
בנפש, בבשר.

פתאום באמצע המדרון, איזה מזל
הושטת לי יד והשריון שלי נפל
סירה בזרם שמצאה בסערה נתיב לנמל
ואת היית כל כך יפה ומסתורית
אצלך זו התחלה, אצלי האחרית
ושרנו יחד, התחברנו כמו ציור ישן של מגריט

אם לא אשיר לך – לא תשמעי
אם לא אגיד לך – את לא תדעי
הרי בעצם
אם לא תרצי בי – לא אפייס
אם רק תגעי בי - אני לא אהיה
סירה בזרם

כל המרחק בינינו התכווץ, נמוג
וכל מה שלחש רוצה עכשיו לשאוג
פתאום זה כאן, קרוב, מה שבדקנו עד עכשיו מרחוק

אם לא אשיר לך – לא תשמעי
אם לא אגיד לך – את לא תדעי
הרי בעצם
אם לא תרצי בי – לא אפייס
אם רק תגעי בי - אני לא אהיה
סירה בזרם

פתאום באמצע המדרון, איזה מזל
הושטת לי יד, והשריון שלי נפל
סירה בזרם
שמצאה בסערה נמל.

השד יצא מהבקבוק
כשההסגר היה הדוק וכולם ניסו למצוא תירוץ ולרוץ
השד יצא מהבקבוק
באיילון היה פקוק, איזה עומס על החניונים, אין אונים
וכל מי שהרגיש דפוק ניסה להתפרץ אל המחסום
החום שבר את האיפוק
השד יצא מהבקבוק

אני חולם בלילה, על האוקיאנוס הגדול
שקדיה פורחת, ארמונות גדולים בחול
כמה קל ליפול...

בין הפטיש והסדן
צל כהה מעל גוש דן, כשאין תקוה הוא נאחז ולא זז
עולם כמנהגו נוהג
ובטח מה שלא הורג במקום לשבור ולרסק מחזק
אל תפתח פה לשטן, אל תמהר לצאת מהדבוקה
כל כך צפוף כאן וחנוק
השד יצא מהבקבוק

אני חולם בלילה, על האוקיאנוס הגדול
שקדיה פורחת ארמונות גדולים בחול
כמה קל ליפול...

אין לדעת מה יהיה והנבואה היא לשוטים
בין הפרק לפסוק
השד יצא מהבקבוק

אני חולם בלילה, על האוקיאנוס הגדול
שקדיה פורחת ארמונות גדולים בחול
הרקיע הכחול, צבוע במכחול
כמה קל ליפול...

עזה כמוות אהבה, אז רק המוות
אהבה היא מוחשית והיא קרובה
אני נתלה בה, נאחז ולא זז
זה עובד וזה בדוק, הקלישאות והניתוק
והראי מולי סדוק
השד יצא מהבקבוק

קצר, הטיסה יוצאת בעשר
והתור שלך תקוע, השעון שולח מסר
זזה בכיוון כללי מרכזה
את אורזת געגוע
ופורקת את הקשר

את גיבורה בסרט לא אמין
עכשיו פשוט קשה להאמין
שזאת בכלל המלודרמה הדביקה שלך
את מתנערת, מלמעלה את עוברת
איך הכול נראה אחרת
ממעוף ציפור

קר לך
האם ארזת לבד?
לבד לך...
בשיקוף אפשר לראות איך
כל הביטחון אבד לך
מים, את שוטפת ת'ידיים
במראה את מחפשת
את השקט שאבד לך

את גיבורה בסרט לא אמין
עכשיו פשוט קשה להאמין
שזאת בכלל המלודרמה הדביקה שלך
את מתנערת, מלמעלה את עוברת
איך הכול נראה אחרת
ממעוף ציפור

לא שלום ולא מכתב, אפילו טלפון לא...
( הוא לא חושב עלייך...)
אם בכלל, אז את נוסעת חלק בגללו
או שלא...

את מתנערת, מלמעלה את עוברת
איך הכול נראה אחרת
ממעוף ציפור

בין שורות ריקות, בין ערמות קרטון
בין הפלסטיק הצבוע לבטון
בין הבורות למרירות, לזהירות
שיר אחד יכול לברוח

בין הריאליטי למציאות
בין הרוע, בין השקר לצביעות
בין הקמפיין המסתמן למה שאין
שיר אחד יכול להימלט

להיות קשוב, לקלף את כל שכבת הציניות
לגעת בחשוב
ללטף ושוב לנחם ולעטוף
ולהזכיר את מה שלא ישוב

בין המחסומים על תפר הגבולות
בין הפרטיות לאורך השמלות
בין העימות לאטימות, לאלימות
שיר אחד יכול להימלט

להיות קשוב, לקלף את כל שכבת הציניות
לגעת בחשוף
לנחם ושוב ללטף ולעטוף
ולהזכיר את מה שלא ישוב
נחמה קטנה, מתנה שתתרפק על התמימות
במנגינה חמה
יש עוד בשביל מה
אחרי הזרם העכור תמיד נגלית האדמה

בין האדישות לקור המשתלט
שיר אחד תמים יכול להימלט
רגע שקט, לא מתחרט
ובאמת
שיר אחד יכול לצאת