מעל שדות תלויה הלבנה
נלך לשם אהובתי, נלך מחר
את כל הכוכבים אגיש לך מתנה
אהובתי שלי לבנת צוואר.

בכרם יש כבר אשכולות בשלים
נלך לשם אהובתי, נלך מחר
בשקט נתגנב, כמו שניים שועלים
אהובתי שלי לבנת צוואר.

הרחק מעל הים שחפים חגים
נלך לשם אהובתי, נלך מחר
הים אז ילטף רגלייך בגלים
אהובתי שלי לבנת צוואר.

הלילה שוב אפל על פני העיר
נצא אליו אהובתי, נצא מחר
החושך יעטוף פנייך בשחורים
אהובתי שלי לבנת צוואר.

בפרדסים כבר בושם הפריחה
נלך לשם אהובתי, נלך מחר
בלובן השקט אקרא לך בשמחה
אהובתי שלי לבנת צוואר.

היכל ועיר נדמו פתע
ונשתתקו שוקי פרס
ורק אי שמה קלרינטה
וקול כינור וקונטרבס
מלחשים אל תתלבטה
ושקט, שקט הס.

אמנם רדפנו הבלים
אבל הנה הראש הרכנו
אם כתר הוא נושא או דלי
אין שום הבדל בסוף יישן הוא.
והיי לי לו והיי לו לי
והיי לי לנו לכולנו.

נום תפוח, נומה עץ
נומה מלך, נומה לץ
נומו נהרות חוף
נומו חצוצרות ותוף
אולי בכל זאת רבע עוף
לא, לא, סוף.

כל רוגז וחמות וטורח
ותאוות וחרוק שן
עברו חלפו כעוברי אורח
שיעברו, אני ישן
גם שאלות לשאול אין צורך
ואין תועלת, אין.

רוב נגינות יש וצלילים
אך שיר הערש שידענו
ושנחבא אל הכלים
גם הוא בסוף נשאר אתנו.
נשאר ושר הניחו לי
הניחו לנו לכולנו.

נומי דרך, בא הקץ
נומה מלך, בא הלץ
נומו רוח ומפרש
הירדמו תולדות פרס
שיכבו את הפנס
כן, כן, הס.

אם עוד החושך רב ואין כוכב לי
ואם הים גועש
על תורן ספינתי הדליקי, אמא
שושנה של אש.

ואם החווירו עד בלי שחוק שמיים
וחוט השחר דק,
הושיטי יד חמה, ברכיני, אמא
ולב אל לב יחזק.

כיפת זהב מעל
תחתי תהום ודמי.
שאני גל, שאני גל
אל ארץ חלומי.
שאני בתבונה
ואל תשאל נא מה לי.
ציפור קטנה, ציפור קטנה
באופק מחכה לי.

אם כלתי בחלומה תופרת
כותונת לאהוב
נשקיה חרש על מצחה, הו אמא
אמרי לה כי אשוב.

ואם תשאל מה הנתיב בים לי
ומה לי אצודד,
הגידי לה: מנחת פלאים, הו אמא
לרך שיוולד.