תיבת הזמרה נפרדת

על העיר עפות יונים,
על העיר, על יער פרא,
על כיכר התליינים,
על ריסי נשים בערב.

עם הרוח הנודדת
לא ניסע הרחק מכאן.
השקיעה נשאה בדרך
את סלי הדובדבן.

ערב, ערב, עיר ערבית.
אפרד מרחוב האבן.
אל עיני סוסים אביט,
כהביט אשה אוהבת.

כי הסוף, אחים, הוא אלם.
כי באוני הדממות.
כעיניים מול ההלך
הדרכים נעצמות.

עוד מקטרת נעשן,
על מפתן עתיק נשבה
את חיינו ניישן
כתינוק נרדם בשבע.

רוח סער ועננת,
ריח יער ושנים.
בואי, בואי, על משענת,
בת שירי הנושנים.


על העיר יונים עפות,
כל ימי שטים ביחד,
אור, ערים ומירצפות,
זרוע מניפה מטפחת

ומפלת ליל ניתכת
אדוני האדונים!
גוף נופל על אדמותיך...
על העיר עפות יונים.