כשחושך יורד על ים ושדות
אין צודקים ואין אשמים
הדייג שחזר בלי אף דג
החוגג הבודד בכל חג
הזר שקוראים לו מוזר
הנזיר שאין לו מנזר
החולה שאין לו רופא
חסר הבית שקופא
הרופא שאין לו תרופה
האוהב שאין לו אהבה
כשחושך יורד על ים ושדות
אין צודקים ואין אשמים
וכל הדמעות דומות
ולכן כולנו דומים
הרעב שמתבייש לבקש
הקופא הבוהה מול האש
השמן שרעב כל הזמן
החכם שהפך לטרחן
הנרדם שלא מתעורר
הבורח שלא חוזר
המשורר שנשאר בלי שירים
הזורעים בדמעה לא קוצרים
כשחושך יורד על ים ושדות
אין צודקים ואין אשמים
וכל הדמעות דומות
ולכן כולנו דומים
כולנו דומים, כולנו דומים...
הפליט שאין לו ארץ ומקום
האילם שלא יכול לצעוק
החייל שעומד במחסום
האישה עם הכפייה ותינוק
כשחושך יורד על ים ושדות
אין צודקים ואין אשמים
וכל הדמעות דומות
ולכן כולנו דומים
כולנו דומים, כולנו דומים....