עוֹד לֹא חָשׁוּך לְגַמְרֵי

הַצְּלָלִים כְּבָר נוֹפְלִים,
אֲנִי בְּאוֹתוֹ מָקוֹם.
הַזְּמָן מִכָּאן בּוֹרֵחַ
וְחַם מִדַּי בִּשְׁבִיל לִישׁוֹן.

וְאֵין מַמָּשׁ עִנְיָן, לִהְיוֹת בַּמָּקוֹם מְסֻיָּם,
עוֹד לֹא חָשׁוּך לְגַמְרֵי - אֲבָל אֲנַחְנוּ בַּדֶּרֶךְ לְשָׁם.

אָז הִיא כָּתְבָה לִי מִכְתָּב
וְאָמְרָה הַכֹּל, בְּלִי לחשוש.
כָּתְבָה אֶת הַכֹּל בְּמִלִּים –
אֶת מַה שֶׁעָבַר לָהּ בְּרֹאשׁ.

וְלֹא בָּרוּר לִי מַדּוּעַ, אֲנִי אָמוּר לְהַבִּיעַ עִנְיָן,
עוֹד לֹא חָשׁוּך לְגַמְרֵי - אֲבָל אֲנַחְנוּ בַּדֶּרֶךְ לְשָׁם.

אָז הָיִיתִי בָּעִיר הַשִּׂמְחָה פריז וּבְלוֹנְדוֹן הָיִיתִי גַּם,
הָלַכְתִּי בְּעִקְבוֹת הַנָּהָר וּבַסּוֹף הִגַּעְתִּי לַיָּם.
וְגַם הָיִיתִי בְּתַחְתִּית הָעוֹלָם, הָעוֹלָם שֶׁמָּלֵא בִּשְׁקָרִים.
וּבֶאֱמֶת לֹא חִפַּשְׂתִּי דָּבָר, בָּעֵינַיִם שֶׁהִבִּיטוּ לְעֶבְרִי.

לִפְעָמִים כָּבֵד הַנֵּטֶל, אַחֲרֵי הַכֹּל, אֲנִי רַק בֶּנְאָדָם,
עוֹד לֹא חָשׁוּך לְגַמְרֵי - אֲבָל אֲנַחְנוּ בַּדֶּרֶךְ לְשָׁם.

נוֹלַדְתִּי כָּאן וְכָאן גַּם אָמוּת
אִישׁ לֹא שָׁאַל אוֹתִי.
וְזֶה רַק נִרְאָה שֶׁאֲנִי בִּתְנוּעָה,
אֲבָל תָּמִיד נִשְׁאַר קבוע בְּדַעְתִּי.

שׁוּם מִלְמוּל אָנְ' לֹא שׁוֹמֵעַ, קוֹל הַתְּפִלּוֹת כְּבָר נֶאֱלַם,
עוֹד לֹא חָשׁוּך לְגַמְרֵי - אֲבָל אֲנַחְנוּ בַּדֶּרֶךְ לְשָׁם.

וְאֵין מַמָּשׁ עִנְיָן לִהְיוֹת בַּמָּקוֹם מסוּים,
עוֹד לֹא חָשׁוּך לְגַמְרֵי - אֲבָל אֲנַחְנוּ בַּדֶּרֶךְ לְשָׁם.