ושותק

עם רוח הסתיו לא נושרים העלים
הסתיו הוא תשוקה להיות לאביב
צפירת רכבות הנוסעות לאינסוף
ובכי אניות העוזבות את החוף
והגשם הזה הזולג לו בחוץ - ושוטף
ושותק, ושותק...

הערב הרד - דם משאיר אחריו
בלילה - הכל אל עצמו נאסף
רק העצב הזה של צפירת רכבות
כבדידות הכדור שנשכח לבדו
וצפירת רכבות, ותשוקות הסתווים - עוד כואב
ושותק, ושותק...

תוגה היא דוגית מפליגה למרחק
אך תמיד, אך תמיד היא חוזרת לכאן
ובתוך הדוגית נער שיר שם ישן
ואיננו חולם - ושותק, ושותק...

המון מנגינות התנגן בחייו
עד השתיק את קולן רעמו של הקרב
מנגינת השרירים הרוצים - עד כאב
מנגינת התקוות - מנגינה של הלב
מנגינת אהבה, מנגינה של חלום שחלם
ועכשיו הוא שותק.

תוגה היא דוגית...

בינות לעצים לוחשים הפרחים
על נער של שיר שנדם הם שֹחים.
על נער של שיר - שבערב אדום
עצם את עיניו - לא יראה עוד אור יום
והגשם הזה, הזולג - את פניו לא שוטף
ושותק, ושותק...

תוגה היא דוגית....