בלאדי מרי

וְהַשִּׁירָה הִיא נַעֲרַת פּוֹשְׁעִים
בַּמּוֹשָׁב הָאֲחוֹרִי שֶׁל מְכוֹנִית אֶָמֵרִיקָנִית.
עֵינֶיהָ לְחוּצוֹת כְּהֶדֶק וְאֶקְדַּח שְׂעָרָהּ יוֹרֶה
כַּדּוּרֵי בְּלוֹנְד הַגּוֹלְשִׁים לְצַוָּארָהּ.
נַגִּיד שֶׁקּוֹרְאִים לָהּ מֶרִי , בְּלַאדִי מֶרִי,
וּמִפִּיהָ נִסְחָטוֹת הַמִּלִּים כְּמוֹ מִיץ מִבֶּטֶן הָעַגְבָנִיָּה
שֶׁקֹּדֶם חָתְכוּ לָהּ אֶת הַצּוּרָה
עַל צַלַּחַת הַסָּלָט.
הִיא יוֹדַעַת שֶׁדִּקְדּוּק הוּא הַמִּשְׁטָרָה שֶׁל הַשָּׂפָה
וְאַנְטֶנַת הֶעָגִיל שֶׁעַל אָזְנָהּ
מְזַהָה מֵרָחוֹק אֶת הַסִּירֶנָה.
הַהֶגֶה יָסִיט אֶת הַמְּכוֹנִית מִסִּימַן שְׁאֵלָה
לִנְקֻדָּה
וְהִיא תִּפְתַּח אֶת הַדֶּלֶת
וְתַעֲמֹד בְּשׁוּלֵי הַדֶּרֶךְ כְּמֵטָפוֹרָה לַמִּלָּה
זוֹנָה.


(מתוך:"גן עדן לאורז".הוצאת זמורה ביתן)






And poetry is a gangsters’ girl
in the backseat of an American car.
Her eyes are squeezed like a trigger and her hair’s pistol shoots
blond bullets that slide down her throat.
Let’s say her name is Mary, Bloody Mary,
and from her mouth the words are crushed like juice from the tomato’s guts
which was first disfigured
on the salad plate.
She knows that grammar is the language’s police
and her earring’s antenna that on her ear
identifies the siren from a distance.
The wheel will shift the car from the question mark
towards the period
and she will open the door
standing at the road’s margins as a metaphor to the word
whore.




From the Hebrew: Hanni Dimitstein