ביג בן מכה
שעה שבע
קריר
הבוקר מתחיל
מהומות בקהיר

טלגרמה הלכה
טלגרמה שבה
שבע וחצי
קרבות ביאוה

ביג בן מכה
נתכנס, נדונה
שמונה בבוקר
שרפות באתונה

שמונה ורבע, שמונה ועשרים
טריסט
הפגנות
תגרות
מאסרים
שמונה וחצי, תשע פחות רבע
למה אין חדשות?
לא כדרך הטבע!

תשע בדיוק
יוון מתהפכת
תשע וחצי
פרס נושכת

ביג בן מכה
השעה כבר עשר
אופוזיציה נלהבת היינו
יס, סר!

חמש אחרי עשר
עשרים אחרי עשר
חלמנו חלום
של חירות ופרוגרס, סר

אחת עשרה
למה הזמן היום טס כה?
לבנט
אינדונזיה
אינטריגה
פיאסקו
אינטריגה
לבנט
אינדונזיה
פיאסקו
מלחמה כה גדולה
ושלום - ננס כה

שתים עשרה, יס
אם ירצו השמים
נהיה בני אדם
אחרי הצהריים

נהיה בני אדם
מפני איש לא נחת
ביג בן מכה
השעה אחת

את כבודה של בריטניה
נציל בשיניים!
גם הגיע הזמן
השעה כבר שתיים!

נחדש נתיבים
ונבעט בנדוש
אך כדאי למהר
השעה כבר שלוש!

אבל ביג בן מכה
ארבע חמש
ומיניסטרים ישנם-
ואדם - לא יש

עוד לא טילנו בתוך העבר שלך.
בין ביתי לביתך מפרידים תמהון
הוריך, זהירותך, והקו הירוק. לכן,
תמיד אתה נראה לי כגיבור יורד
מתוך ארצות האינתיפאדה.

מלבד את חדרך, הכי אני רוצה לראות
את טבלת הסלע בכניסה לאריאל, עליה
התבודדת. בונה לך עולם פרוש מן
העולם. נטול פוליטיקה.

תמיד התכחשתי לארץ הפראית שבה גדלת.
נוף הטרשים, מחוז הקסם שלך, נתפס
בעיניי עד כה רק כשטח כבוש. פתע,
בתוך אהבתנו, אני מוצא עצמי
מתגעגע לנוף ילדותך.

קשה לתפוס איך זה אפשר בכלל. אך
מבעד לכל ההרג והדם ישנם אנחנו, שנינו,
ורצון להחיל את האהבה על נופי העבר.
ואולי, בעצם, אין יפה מזה.

למות - לא עושים דבר כזה לחתול.
כי מה יעשה חתול
בדירה ריקה.
יטפס על הקירות.
יתחכך ברהיטים.
אין, לכאורה, שום שנוי,
ואף-על-פי-כן הכל נשתנה.
הדברים, כאלו, לא הוזזו,
ואף-על-פי-כן הועתקו.
ובערבים, אין המנורה דולקת עוד.
קול צעדים בחדר המדרגות,
אבל לא של הצעדים האלה.
היד שמניחה דג בצלחת קטנה,
גם היא איננה היד שהניחה.
משהו כאן לא מתחיל
בשעה הרגילה.
משהו כאן לא קורה
כמו שצריך.
מישהו תמיד תמיד היה פה,
ופתאום נעלם.
ואיננו בהתמדה עקשת.
היה חפוש בכל הארונות.
היתה מרוצה על פני המדפים.
היתה זחילה מתחת לשטיח ובדיקה.
אפילו האסור הופר
והנירות השלכו לכל עבר.
מה עוד נשאר לעשות.
לישון ולחכות.
רק שכבר יחזור.
רק שיראה את עצמו,
אז ילמד,
שלא כך מתנהגים לחתול.
הפסיעה לעברו תהיה
כאלו בחסר חשק גמור,
לאט לאט.
על כפות רגלים כה נעלבות.
ובהתחלה, שום קפיצות ושום יללות

פעם היינו דגים
אז נהיינו קופים
התגלגלנו לתוך בית קטן
מוגן משם ומכאן
מסמנים טריטוריה
משתינים על כל אבן ופינה
מתכסים בשכבת גאווה

קו ארוך פצוע
לאורכו כבר הלכו דורות
קו ארוך רעוע
אף אחד לא השאיר עכבות

בית הבושת אבד
לא נבוך מאף אחד
עירומים ברוח
לא מוגנים עכשיו

קו ארוך פצוע
לאורכו כבר הלכו דורות
קו ארוך רעוע
אף אחד לא השאיר עכבות
שערי שמיים
יחכו עוד יום יומיים
לשם הכל הולך ונערם

מתחת לפרוה הכחולה של הרקיע
חיה לה קלרה הופמן
הפרונית המהוללת

שלא הפסיקה לחלום בלילות
על חיות ופרוותיהן. בבוקר תשתה
קפה מתוך כוס קריסטל
עטוי פרוות ארנבת

כסאות הבית מפורוונים
השולחן עוטה עור הנמר
צדי הראי מעוטרים
זנבות שועלים.
קלרה, גבירותי ורבותי, אוהבת

בכל זאת את בעלה השלישי
הגס לכל פרוותיה ועדייה.
על חזהו השעיר היא מניחה
את כל חלומותיה מכל מדרגות הסוד.
בבוא השעה תכין משער החזה הזה
פרווה שתחמם אותה בבדידותה.

אנחנו נוף עייף המחפש סגולה גנוזה
במגילות הגנוזות של חיינו. כה רבים הרועים, הדרכים כה רבות
העצות הדעות מבויים מבויים
גם בהצטלבות אין מוצא

גוי קדוש יושב על מחשכיו מחכה לאות
ואינו רואה סימנים ורמז בצלמות.
דם המשכנתא משועבד לבאות. כה
רבים המבוכים, המשוגות כה רבות
הדאגות הספקות מעיקים מעיקים
גם בקצו של חלום אין יקיצה

ארץ בהנשמה מפה לפה
חיה על הזמן כעל רווח היורד לחייה
והרגע הנכון לא יתקתק בשעונים.
דם קדוש ונבחר הפריח לנו
מולדת ערירית
קץ לא יהיה לתולדותינו
יהיה בסדר סמוך עליי

כאשר העולם עייף ממני וכל עם לעצמו
אני מזריק שישה מליון זכרונות
עדיין קשה לעמוד נגד זה

מן הסדקים מחלחלת היסטוריה
והנפש כזכוכית שבירה לזכרונות
על העולם כולו נגדנו
אבל השמש והירח לצדנו

בבטן הארץ שני לאומים
מתרוצצים כעוברים מסוממים
מאין ברירה אחת לרעותה
החשוכה ממנה. את שחור נעוריהם זקנת הארץ תלבין

לרבוץ יום יום על טיפת ים
לראות כל מה שנסתר שם
לפעמים הכל נראה מוכר

לרבוץ יום יום על טיפת ים
לראות כל מה שנסתר שם
לפעמים הכל נראה מוכר
לא רוצה לרוץ אחרי מחר

הולך לאט למרות שקר
משנן משפט קצר
ממלמל בלחש רם
עוד סירה טבעה בים
הקרשים שלה צפים
לא שורדים את הגלים
ואני מוצא פינה
מתרכז בה ונרגע

תקתוק שעון
המחוג מת
אותה השעה כבר שנתיים
לא מצליח להחזיר את הזמן

הולך לאט למרות שקר
משנן משפט קצר
ממלמל בלחש רם
עוד סירה טבעה בים
הקרשים שלה צפים
לא שורדים את הגלים
ואני מוצא פינה
מתרכז בה ונרגע