תמיד אותו דבר

שוב זה מתקרב, זה עצוב אני חושב,
על מי ומה אני בעצם.
שוב הכל עלי, זה תמיד סיפור חיי,
האהבה שלי לגשם.

שוב הכינורות מנגנים לי בתורות,
זה דיכאון שיש בו קסם.
בית בדממה, עם פצעים בנשמה,
אני משאיר עליה כתם.

אבל למה בימים הכל שקט ובלילות אני נשבר
וכל המחשבות הכי קשות תמיד באות כשמאוחר
ואיך אצל כולם כל יום שונה, אצלי תמיד אותו דבר
אצלי תמיד אותו דבר.

שניים בודדים, בלילות מסתובבים,
ואז חושבים על זה בבוקר,
קצת מפחדים, אהבה של ילדים,
עוד נשלם על זה ביוקר.

שוב בנפילות, מחפשים מילים טובות,
אבל לא מרימים ידיים,
שניים עייפים, כל היום מרחפים,
עם הבטחות עד השמיים.

אבל למה בימים הכל שקט ובלילות אני נשבר
וכל המחשבות הכי קשות תמיד באות כשמאוחר
ואיך אצל כולם כל יום שונה אצלי תמיד אותו דבר,
אצלי תמיד אותו דבר.