עד הלום

א. שלונסקי / אמוץ אמוצי ברונטמן

באתי עד הלום ואיך אתיר שרוך נעל?
איך אנער מרגל זהב המשעולים?
כבד מזלות ירד עלי ממעל
אלוהים גדולים.

לפנים אמרתי: הוא כל כך גבוה,
איך תשיג ידי לקטוף כוכב מבשיל?
כשם המפורש אלחש עתה: גלבוע!
ואילן הליל פרותיו ישיל.

שירו לי השיר, אני אכתוב לאמא:
אל תבכי בלילה, טוב לבנך המך.
טוב לו כמו אז, עת על ערשו הנעימה
אמאל'ה השיר על גדי לבן וצח.

גלבוע - זה נשמע כרמז-דרש-וסוד.
וכמו יונת חז''ל שכינה מנהמה פה.
זה ריח הגוילים, או שם המפורש
מכרם המליצות אשר למאפו.

אך זה גם רגב חי. ופשט של דרדרים.
של חלודת ההר. של ילל תן בליל.
זה פשר החזון, בגלוש העדרים,
שבן מעקדה רואה קרני האיל.

שירו לי השיר...

הבריכני, אלי, כגמל פרוק טען,
פה למרגלותיך אנפש מעט.
שירו לי השיר: יפים לילות-בכנען...
כזמירות שבת.

שירו לי השיר...