שברי זכוכית נאספו אל החוף
אל מול הערב היורד
יושבים שפופים מביטים אל האינסוף
והעולם כמו עומד
רק אור השמש שהלך ונעלם
הפך לזיכרון חיוור
כי לא ניתן לעצור את הזמן
ורק לבכות כשהוא עובר
ולא אמרתי כלום
ולא עשיתי דבר
ורק רציתי
למות כשאת קרובה
אליי לגוף
ואין מקום שיגן עליי עכשיו
לא אין מקום להסתתר
ולפעמים תהיתי מה אני עושה
היום הכל קורה מהר
ולא אמרתי כלום.....
שברי זכוכית נעלמו מהחוף
והעולם נראה רחוק
המחשבות לא יוצאות לי מהראש
אני צולל עם זה עמוק
ולא אמרתי כלום.....