כולם כולם חיכו בפתח
שתספר מה שהיה
הו אל תדאג אל תדאג
העולם הזה מסתובב מזמן
הו אל תדאג אל תדאג
יש ימים כמו זה רק תתן סימן

מה אתה כל כך במתח
יש לך עוד מה לתת
הו אל תדאג אל תדאג
מכיר אותך גם בימים של סתיו
הו אל תדאג אל תדאג
לא תמיד זה קל אתה דואג לשווא

סופות מעליך,
מכות בפניך,
לך איתן, לך איתן
גם אם לא מצאת,
את הדרך הביתה
לך איתן לך איתן

בכל דבר יש איזה עצב
לא תמיד הוא רק שלך
הו אל תדאג אל תדאג
אני עוד כאן מחכה לך
הו אל תדאג אל תדאג
תן גם לי לדאוג קצת בשבילך

והנה הגעת לאן שביקשת
אין לך יותר ממה לברוח
והנה רצית לאמר שטעית
לך עם זה עד שתמצא לאן

עוד לילה שעבר
בוקר הולם וקר
אור שעולה חיוור
שביב זיכרון חודר

לא אחזור אל אותו החוף
כל גל נשבר בסוף
עד שגם זה יחלוף
לא אפקח
את עיני

בתוך גופי המיותם
לבי ישן אך לא נרדם
אני יורד ואת עולה
בזיכרון כמו הזריחה
חוזר עד אליך, ומה יבשו חופייך
אולי רק עוד פעם, לגלוש אל בין גלייך
עד שגם זה יחלוף
לא אפקח
את עיני

אני מרגיש כמו דג במים
שוחה בין הגלים לחוף
לא משנה אם חורף קיץ
ממשיך עד שיבוא הסוף

ואת כמו סירה למעלה
נושאת מבט למעמקים
בין קרחונים לבין המלח
עד אל חוף המבטחים

רע לך כשקר לי
טוב לך כשחם
שנינו ביחד
יחד על אותו הים

ולפעמים דייג על מזח
מחכה עליי גלים
הסערה עכשיו בפתח
והנה באו הכרישים

אבל את עלי שומרת
נושאת אותי ממעמקים
בכל חכה אולי יש כרס
אבל לאהבה יש סכינים

רע לך כשקר לי...

ואם הדרך תאבד לך
בלי מצפן וכוכבים
מגדלור אני אהיה לך
בתוך מים עכורים

רע לך כשקר לי...

שם בשכונה בין העץ למרזב
מתחבאים זה לזה מי סופר מי עומד
ואחר כך בית ספר שיעור בחשבון
מחלקים ציונים מי בסוף מי ראשון
להתראות המורה ושלום המפקד
מחלקה ראשונה כל הלילה רועד
ואחר כך טיול לכל מי שנשאר
אהבה ראשונה, והלב שנשבר

שוב לימודים בין שולחן לכיסא
תעודה על הקיר מי רופא מי חולה
ועכשיו עבודה בלי תכלית או עיקר
מחלקים מכתבים מי הולך מי נשאר
ההורים מממנים את דירת המגדל
מחלקה ראשונה אברבנאל או אלעל
ועכשיו ירח דבש לכל מי שנשאר
חתונה ראשונה, והלב שנשבר

מעגלים בלב לא נותנים לצאת
ואתה לא יודע מתי נגמרים ומתי מתחלים
מעגלים

וילד ראשון היוצא לעולם
וכל מה שהיה לפניו נעלם
מגירות חדשות נפתחות לבקרים
איך ידע להבדיל בין טובים לרעים
להתראות להורים בחגים ושמחות
מי בבית מוגן ומי בית קברות
ועכשיו גירושים לכל מי שנשאר
מחלה ראשונה, זה הלב שנשבר

מעגלים...

בלבי קופסא מעץ
ובתוכה שוכב מנעול
מעליה חג העיט
מסמן את קו הגבול

איכשהו תמיד ידעתי שאני לבד
זה לא כזה סיפור
איכשהו תמיד ידעתי שאני לבד
ואין איש שרוצה, להיות כאן בקצה
קופץ מראש ההר, למטה לנהר
נשטף ולא נשבר
כמו מים על פרפר

ובלי להביט לאחור
לצאת מהדלת הזו
לשים מה שיש בכיסים
לדעת שלא תחזור
ומה שהיה אז שלך
כבר לא ישאר
משהו אחר

עוד יבוא עוד יבוא
וגם אם לא יבוא
אז תוכל לחכות
אם לא יבוא
איך תוכל לקוות
עוד יבוא
כשיבוא
אם יבוא
עוד יבוא

ניסית להיות בן אדם
איפה שאין אנשים
איבדת עוד עבודה
עכשיו חזרה לקרשים
וכמה אפשר לחכות
עד שיסתדר
משהו אחר

עוד יבוא עוד יבוא...

תן לי את הכוח לצוף על המים
ותן לי לקחת אוויר
תן לי לפקוח את שתי העיניים
לראות שיש מה להפסיד
תן לי ללכת בשתי הרגליים
ולא רק ממה שמפחיד
תן לי את שנינו ושמור לי עלינו
ותן אהבה לתמיד

עוד יבוא עוד יבוא...