ולפעמים אני חושבת שלבד זה טוב
להתרחק ממה יגידו ואת האגו לעזוב
להתרפק על הר קרח, להרגיש קרוב
ולחשוב.. או שבעצם לא לחשוב
להשתחרר ולוותר על השליטה
ולהחליט שהשנה זו שנת שמיטה
להתגבר על הפחדים,על ההיסוס
ולהרפות בגב כל שריר תפוס
ולפעמים אני צוללת ורוחי כבדה
והשמחה שלי נודדת לארץ אבודה
נזכרת שהבטחתי פעם לא לומר נואש
ולחזור מעומק חשיכה לאור
להשתחרר ולוותר על השליטה..
יש עוד תנודות מ-שחור ל-לבן
יש עוד טלטול מה- שם אל ה- כאן
אבל כבר צומח איזון מעודן והדרך יותר בהירה
להשתחרר ולוותר על השליטה...