דְּרָכִים בַּסְּתָו…
וְלוּ גַּם זָר אַתָּה לָהֶם וְלִי.
הַצַּעַד קַל הַיּוֹם כְּאֵלֶּה הַשָּׁמַיִם,
כְּצֵל אִילָן חוֹלֵף עַל סֶרֶט הַנָּהָר.
וּכְרוּחוֹת רוֹדְפוֹת אַחַר חֲלוֹם-שַׁלֶּכֶת
רוֹדֵף הַלֵּב אַחַר הַזִּכָּרוֹן.
הֵן רַק אַתָּה זוֹכֵר אֶת שֵׁם אוֹתוֹ הַשִּׁיר,
רַק בִּי צְפוּנִים רֵיחוֹת מִלִּים לֹא נֶאֱמָרוּ,
וְהֵם צָפִים בִּבְדֹלַח יוֹם-הַסְּתָו
כְּבָבוּאַת שָׁעוֹת בִּתְהוֹם מַרְאָה,
וּמַפְלִיגִים אֶל תְּכֵלֶת זְמַן שָׁקוּף,
כְּדֶרֶךְ- סְתָו אֶל לֹבֶן-חֳרָפִים.