אבן הטועים

ליד אבן הטועים
את אשר לא אבד לי

אני מחפש.
אותך, כמובן.

אלו ידעתי איך-
הייתי מפסיק.

הייתי נעמד ליד אבן הטועים
ומכריז בקולי- קולות:

סלחו לי,
הטרחתי אתכם לשוא.
כל הסימנים שנתתי
(מצח לבן, מחריש,
ושם בן שלש הברות,
וצואר, וצלקת, וצבע, וגבה)
מעולם לא היו ברשותי.

חי נפשי,
חי האבן הזאת בלב עיר שלם,
אני חוזר בי מדברי,
אני לוקח את כולם בחזרה.

עשו עמי חסד.
לא רציתי לשטות בכם.
אני יודע שיש כאן
אנשים קשי יום, מכי גורל,
שעולמם אבד ברגע של אמת.

ואני - את אשר לא אבד לי
אני מחפש.
את אשר-
את אשר-
שם, וצואר, וצלקת,
ומצח לבן כאב