עשרים ואחד

בַּבִּנְיָן שֶׁלָּךְ הַרְבֵּה קוֹמוֹת
אֵין לִי כֹּחַ עַד לְמַעְלָה לַעֲלוֹת,
אִם תֵּרְדִּי אֵלַי אוּלַי
נְטַיֵּל עַד לַמֵּזַח מוּל הַיָּרֵחַ, יֵשׁ דָּגִים בַּיָּם.

בַּיּוֹמָן שֶׁלָּךְ יֵשׁ זִכְרוֹנוֹת
רַק אֶחָד מֵהֶם מַמְשִׁיךְ לְהִתְהַוּוֹת,
בּוֹ אֲנִי וְאַתְּ בַּיָּם,
אַתְּ אֵלַי מְחַיֶּכֶת, אֵיךְ אַתְּ צוֹחֶקֶת..

יֵשׁ מַשֶּׁהוּ מְיֻחָד בְּעֶשְׂרִים וְאֶחָד,
אוּלַי נַעֲצֹר וְנֵשֵׁב קְצָת בַּצַּד.
לֹא צָרִיךְ לְמַהֵר לְחַפֵּשׂ אַף אֶחָד,
יֵשׁ מַשֶּׁהוּ מְיֻחָד בְּעֶשְׂרִים וְאֶחָד.

בַּבִּנְיָן שֶׁלָּךְ הַרְבֵּה דְּלָתוֹת
רַק לְקֹמֶץ אֲנָשִׁים הֵן נִפְתָּחוֹת
הַשּׁוֹמֵר בַּסַּף אַכְזָר,
אַךְ לֹא זָר לָךְ הָרֶגֶשׁ כְּשֶׁאַתְּ נִמְצֵאת אִתִּי
לִי אַתְּ תִּפְתְּחִי.

יֵשׁ מַשֶּׁהוּ מְיֻחָד בְּעֶשְׂרִים וְאֶחָד,
אוּלַי נַעֲצֹר וְנֵשֵׁב קְצָת בַּצַּד.
לֹא צָרִיךְ לְמַהֵר לְחַפֵּשׂ אַף אֶחָד,
יֵשׁ מַשֶּׁהוּ מְיֻחָד בְּעֶשְׂרִים וְאֶחָד.