אין לאן ללכת

ימים חמים עולים,
הבוקר מתלבש על מה שיש,
הלב נצמד לתוך עצמו
ומתכסה חמש דקות
של חלומות מזמן אחר, ומתיקוּת.
האור מכה, והבדידות, והקצה.

ואין לאן, אין לאן, אין לאן ללכת.

דיבור נשמע, ונשיקה
מזמן אחר, הגוף נשאר, הלב נשבר
ומסתובב מצד לצד, ואי אפשר
לישון, לישון, הזמן נמתח, הזמן כואב, אני בוער
ומאחר
לשומקום.

ואין לאן, רוצה לישון, אין לאן, רוצה לישון, אין לאן ללכת.