"אינך אהובי יותר
אנא תוותר על החלום הזה",
אמרת, ובכית
כי ידעת שזה לא פשוט
אחרי שש שנים
לאבד את הקשר
"אינך אהובי יותר,
אנא תוותר עליי"
אני נחנק בגרון ולא מצליח לומר,
את יוצאת מהדלת בלי לדעת
שאת המקום שלי בעולם
ובלעדייך אין לי מה לחפש כאן
ברגע שיצאת משהו בי נפסק
אבל אני שבוי בעומק שתיקתי
"אינך אהובי יותר",
המילים סודקות בקירות
הבית שבנינו, מגירות מגירות
אני קצת עצוב,
קצת מבין, קצת יתום
"אינך אהובי יותר, כי אינך בשום מקום".
אני נחנק בגרון ולא מצליח לומר,
את יוצאת מהדלת בלי לדעת
שאת המקום שלי בעולם
ובלעדייך אין לי מה לחפש כאן
ברגע שיצאת פתאום הרדיו נדלק
ואריק איינשטיין שר לך בשמי:
"אינך יכולה ככה סתם ללכת,
אינך יכולה לעזוב אותי"
(את יודעת למה?)
כי את המקום שלי בעולם
ובלעדייך אין לי מה לחפש כאן
ברגע שתחזרי ייעלם המרחק
האם שמעת את עומק שתיקתי?