תל אביב נבנית ומתפרקת
וכמעט כבר חודש בודד
הדירה ממול עומדת שותקת
ומכל כיוון נשקף אלי רק הד
ליד הדלת תליתי תמונה
שתזכיר שאין שמות לימים
שהזמן הוא כמו מנגינה
והקצב הוא רק מבפנים
לפעמים כל כך נזהר
עד שלא מרגיש דבר
לא כואב
אבל גם לא אוהב
אתה דופק לי על הדלת כמו אביב
אני מסביר שרק מתחיל אצלי החורף
בלי מילים
צריך רק להקשיב
ולא לבכות שתסובב שוב את העורף
תל אביב לוקחת הפסקות
גם אצלה הופיע איזה קמט
תן סתירות או תן נשיקות
רק תתפוס אותי על אמת
לפעמים כל כך נזהר
עד שלא מרגיש דבר
לא כואב
אבל גם לא אוהב