אנחנו נוף עייף המחפש סגולה גנוזה
במגילות הגנוזות של חיינו. כה רבים הרועים, הדרכים כה רבות
העצות הדעות מבויים מבויים
גם בהצטלבות אין מוצא
גוי קדוש יושב על מחשכיו מחכה לאות
ואינו רואה סימנים ורמז בצלמות.
דם המשכנתא משועבד לבאות. כה
רבים המבוכים, המשוגות כה רבות
הדאגות הספקות מעיקים מעיקים
גם בקצו של חלום אין יקיצה
ארץ בהנשמה מפה לפה
חיה על הזמן כעל רווח היורד לחייה
והרגע הנכון לא יתקתק בשעונים.
דם קדוש ונבחר הפריח לנו
מולדת ערירית
קץ לא יהיה לתולדותינו
יהיה בסדר סמוך עליי
כאשר העולם עייף ממני וכל עם לעצמו
אני מזריק שישה מליון זכרונות
עדיין קשה לעמוד נגד זה
מן הסדקים מחלחלת היסטוריה
והנפש כזכוכית שבירה לזכרונות
על העולם כולו נגדנו
אבל השמש והירח לצדנו
בבטן הארץ שני לאומים
מתרוצצים כעוברים מסוממים
מאין ברירה אחת לרעותה
החשוכה ממנה. את שחור נעוריהם זקנת הארץ תלבין