מֵחוֹף הָעֶרֶב נֶעֱקֶרֶת
סְפִינַת הַיּוֹם לַמֶּרְחַקִּים.
וְשׁוּב תִּלְטֹש אֵימַת הַקֶּרֶת
רִיסֵי חַשְׁמַל הָאֲרֻכִּים.
וְשׁוּב דָּמְךָ דּוֹחֵק לָלֶכֶת
לִנְבֹּר בְּזֶבֶל הַשְּׂמָחוֹת
וּלְהַעֲמִיס מַשָּׂא הַדֶּחִי
עַל הַכְּתֵפַיִם הַבּוֹכוֹת.
הַכֹּל מֻכָּר, הַכֹּל יָדוּעַ,
הַכֹּל צָפוּי וְהֶכְרֵחִי.
וְרַק שָׂרַד הַנִּיעַ־נוּעַ
בִּנְתִיב הַלַּיְלָה הַנִּצְחִי.
וְרַק נִשְׁאַר לִזְעֹק: "נָפַלְתִּי!"
וְרַק נוֹתַר לִצְחֹק: "אָקוּם!" –
וְשׁוּב בָּרֶקֶת הָאַסְפַלְטִים
תַּכְפִּיל דְּמוּתְךָ בִּרְאִי עָקוּם.
וְלַיְלָה־לַיְלָה שׁוּב נִגֶּרֶת
בִּצַּת הֶפְקֵר עַל הַשְּׂמָחוֹת,
וְשׁוּב תָּלֹק לְשׁוֹן־הַקֶּרֶת
עִקְּבוֹת חַיַּי עַל מִדְרָכוֹת.