אני זוכר אותָך,
אמר החתול לציפור שישבה על העץ.
אני זוכר, מֵריח ושומר
שלא תעופי גבוה מִדַי,

אני זוכר את חֶדוות הצַיִיד,
חכי לי,
יום יום, שעה שעה,
חכי לי.

אני זוכרת אותך,
אמרה הציפור לחתול
שישב לו ממול
אני דוכיפת
אם לא אִכפת לךָ,
ולא מתכוונת לחכות.
אני עפה

אני זוכרת את חֶדוות הרוח,
חכה לי,
יום יום, שעה שעה,
חכה לי.

אני זוכר אותָך,
אמר החתול לציפור שישבה על העץ.
אני זוכרת אותך,
אמרה הציפור לחתול ואחר כך היא עפה

אני זוכר את חֶדוות הצַיִיד,
חכי לי,
יום יום, שעה שעה,
חכי לי.
אני זוכרת את חֶדוות הרוח,
חכה לי,
יום יום, שעה שעה,
חכה לי.

זו היתה המלחמה הראשונה שלי.
פעם עברתי כמה מלחמות,
עם צפירות אזעקה עולות נוהמות,
אבל זו היתה המלחמה הראשונה שלי.

זו היתה המלחמה הראשונה שלי.
טָבַעתי מוקפת באופל שחור.
אומרים שהקרב יימשך חודשִים,
ארדם ואקום כשהכל יעבור

לֵך, לך להלחם,
חייל גיבור,
אמא שולחת אותך.
קדימה,
לֵך, לך להלחם,
אל תעצור
זו המלחמה הראשונה שלך.

זו היתה המלחמה הראשונה שלי,
מסביב נמשכו החיים כרגיל.
מישהו מכר, מישהו קנה
מישהו צחק, מישהו ענה

זו היתה המלחמה הראשונה שלי,
לא יכולתי להושיע
כל רחש בחוץ ידעתי:
הם מגיעים להודיע.

לך, לך להלחם,
חייל גיבור,
אמא שולחת אותך .
קדימה,
לך, לך להלחם,
אל תעצור
זו המלחמה הראשונה שלך.

זו היתה המלחמה הראשונה שלי.
והִנֵה חזרתָ מלב האפֵלה
החיים נמשכים, התופת רחוקה,
שנינו שַבנו מהמלחמה.

לך, לך להלחם,
חייל גיבור,
אמא שולחת אותך.
קדימה,
לך, לך להלחם,
אל תעצור
זו המלחמה הראשונה שלך.

כבר לא אגור על שפת הים
כבר לא אֲקיץ לְקול גלים
לא אצעד בַּחול החם

כבר לא אֶפרוט על כְּלִי מֵיתָר
כבר לא אהיה נערת פרחים
לא ארקוד בַּלֵיל עִם זָר

כן, כן,
זה מה שיש,
החיים
והזמן שחולף
החיים
והזמן שחולף
חולף

כבר לא אֶפסַע על השטיח
כבר לא אכבּוש את ראש הַהר
לא אגיד מחר אפשר

כבר לא אֶפרוט על כְּלִי מֵיתָר
כבר לא אהיה נערת פרחים
לא ארקוד בַּלֵיל עִם זָר

כן, כן,
זה מה שיש,
החיים
והזמן שחולף
החיים
והזמן שחולף
חולף

כבר לא אגור על שפת הים
כבר לא אֲקיץ לְקול גלים
לא אצעד בַּחול החם

כן, כן,
זה מה שיש,
החיים
והזמן שחולף
החיים
והזמן שחולף

כן, כן,
זה מה שיש,
החיים
והזמן שחולף
החיים
והזמן שחולף
חולף

בּוֹיְימֶל משכה את ליבו
בַּיום הראשון לַגימנסיה,
כָּמָה יֶדַע וחֵן, צליל קולה המתוק
הוא הִביט וחלם מֵרחוק

כִּרכָּרה בַּרחוב הראשי,
נָסע בה עִם דוּצְיָה בִּשְנַיִם
אֵיך לפֶתע מוּלָם, הִתייצב לו צַלָם
והִנצִיח אותם צוחֲקים

זהו כל הסיפור
התחלה - וְנִגמַר
מים רַבּים כּיסוּ
דָבר לא נִשאר

הוא טִיֵיל והִנֵה היא מוּלו,
אַיְידְיָה דַקַת הרגליים,
נֶעמד בְּדַרכָּה, כֹּה רצה לנַשקָה
היא חייכה לעֶברו בִּמבוכה

זהו כל הסיפור
התחלה - וְנִגמַר
מים רַבּים כּיסוּ
דָבר לא נִשאר

נַעֲרותַי היפות,
סופכן המַר
מים רבים כּיסוּ
דָבר לא נִשאר

בּוֹיְימֶל משכה את ליבו
בַּיום הראשון לַגימנסיה,
כָּמָה יֶדַע וחֵן, צליל קולה המתוק

זהו כל הסיפור
התחלה - וְנִגמַר
מים רַבּים כּיסוּ
דָבר לא נִשאר

כל פעם כשאני רואה אותך
נפתחות דלתות בחשיכה
להיות איתך
בזמן של מבוכה
זה כמו לנשום לרגע לרווחה.

כל פעם כשאני רואה אותך
יש באוויר תחושה של הבטחה
כל פעם כשאני רואה אותך
ונפתחות דלתות בחשיכה.

ליבי חפשי, ליבי כמעט תמים
ונפתחות דלתות בחשיכה
ומקרוב נדמה לי לפעמים
שהעולם צוחק בכף ידך.

כל פעם כשאני רואה אותך
נפתחות דלתות בחשיכה
להיות איתך
בזמן של מבוכה
זה כמו לנשום לרגע לרווחה.

כל פעם כשאני רואה אותך
יש באוויר תחושה של הבטחה
כל פעם כשאני רואה אותך
ונפתחות דלתות בחשיכה.

אתה נראֶה
מופנם ואנושי
ואיזה אור קורן ממך

אתה נשמע
כמו הד מתוך נפשי
כשאני אומרת את שמך.

כל פעם כשאני רואה אותך
נפתחות דלתות בחשיכה
להיות איתך
בזמן של מבוכה
זה כמו לנשום לרגע לרווחה.

וּמספרים כל לילה
איך התייפח, בכפר שוטט
כלום הוא לא אכל
ורק שתה, ליבו שותת
גם בשמיים שם
הם רעדו מאנחותיו
ורק בשמה קרא
על דווי בִּשארית כוחותיו.

אי יא יא יא יאי... כך שר הוא -
אי יא יא יא יאי... בַּצָר לו
אי יא יא יא יאי... אהבתוֹ
מתשוקה וצער הרגה אותו.

ורק יונה הומה
כשהשחר שוב האיר
ורק יונה בשובך נשארה שירוֹ לָשיר
יש נשבעים בכפר
שהיונה היא נִשמתו
שם מחכה עדיין, אולי תשוב אהובתו.

קוקורוקוקו... יונה הומה
קוקורוקוקו... בִּכיה נשמע
רק האבנים שתקו... יונה טובה
קוקו לא חיכו לאהבה.

קוקורוקוקו... יונה הומה
די לבכות עליו- יונה תמה.