בתוך הבית השקט, משהו חי משהו מת
אני סוגר ושוב פותח חלונות
עץ הלימון שבגינה, הופך צהוב בחזרה
חבל שאת עכשיו לא כאן כדי לראות
אי שם הולכת בשדרה ,בין הכיכר לכנסיה
בכל העיר אורות דולקים רק בשבילכם
הוא מחבק אותך קרוב, וכל הקרח מהרחוב
נמס תחת פעימות ליבכם
וכאן צחוקך עוד מתגלגל, בין האור לבין הצל
בתוך החדר הקטן מלהכיל
את חום גופי המטורף, כן בתוכי אני נשרף
ולא נשאר לי כלום ממני להציל
הלוואי, שטוב לך בלעדיי
שמח לך אולי
דמיינת שוב את פניי
הלוואי, שטוב לך בלעדיי
שמח לך אולי
דמיינת שוב את עיני
העצובות
וזהו חג האהבה, בחוץ כולם מלאי שמחה
אני מקווה שאור דולק בחלונך
את לא אחת שמחכה, אלא הולכת בריצה
שלא יכבו בלב כל הנרות אצלך
"אני עושה בך גיהינום, גם בליל וגם ביום"
כך אמרת לי ועינייך כואבות
אבל הגיהינום שלך מתוק כמו בכי של מלאך
ובשבילי הוא עוד סיבה אחת לנשום
אני מודה לך על שבאת, על שלרגע הסתובבת
ואת חיי מתחת כמו שמותחים שעון
ולא אחזור שוב להיות מי שהייתי לפחות
עכשיו אני יודע באיזה צד לישון
הלוואי...